בחינה או תוכחה? חלק א



בחינה לעומת תוכחה בספר איוב

קריטי וחיוני שנלמד להבחין בין בחינת אלוהים לתוכחתו. כפי שנלמד בהמשך, שעת בחינה היא עת לשמוח ושעת תוכחה היא עת תשובה. חשוב שנלמד להבחין בין השניים על-מנת שנבין את רצונו של אלוהים בחיינו ונדע להגיב בהתאם. קודם כל נלמד על בחינה.

אלוהים בוחן אותנו

מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ; וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ. וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים; לִרְגָעִים, תִּבְחָנֶנּוּ. (איוב ז, 17-18)

זוהי התגלות מדהימה. אלוהים מבקר אותנו בכל בוקר ובוחן אותנו בכל רגע. כאשר גיליתי את הפסוק הזה לראשונה, נאלצתי לשאול את עצמי: האם אני מוכן לקבל ביקור מאלוהים בכל בוקר? האם אני מתעורר עם הציפייה הזו?

לאחר מכן, שאלתי את עצמי: מדוע אלוהים בוחן אותנו? מה המטרה שלו בכך?

מילון אבן שושן החדש מציע את ההגדרה הבאה לערך 'בחינה': "בדיקה, חקירה של דבר כדי לעמוד על מצבו." אלוהים אינו בוחן אותנו מפני שהוא כועס עלינו או מבקש להעניש אותנו. להפך. כאשר אלוהים בוחן אותנו, זו אות לכך שמצאנו חן בעיניו. כל צורף עורך בחינות לזהב ולכסף, דווקא בגלל הערך שלהם. הוא בכלל לא טורח לבחון מתכות בסיסיות יותר כגון ברזל או אלומיניום. פטרוס למשל, משווה את אמונתנו לזהב, ששניהם נבחנים באש. (ר' ראשונה לפטרוס א, 7.)

איוב: דמות יוצאת מן הכלל מבין כל בני קדם

בימי קדם, היה איש בודד שהפגין צדקה יוצאת דופן ונבחן רבות. הספר הזה נפתח עם התייחסות לליבו – לב שגם אנו מבקשים להשיג לעצמנו כאשר אנו בונים את האופי הנכון בחיים שלנו. שמו היה איוב. אלוהים התגאה באיוב, גם באזני השטן:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב; כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. (איוב א, 8)

כרגיל, השטן ייחס לאיוב מניעים אנוכיים:

וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־יְהוָה וַיֹּאמַר; הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. (איוב א, 9)

אלוהים אפשר לשטן לבחון את איוב. קודם כל, הוא אפשר לשטן להרוס את כל השייך לאיוב: רכושו, עבדיו וילדיו. לאחר מכן, אלוהים אף אפשר לשטן לגעת בגופו של איוב. הוא הכה אותו עם שחין בכל הגוף. הדבר היחיד שהוא מנע מהשטן זה לקחת את חייו.

איוב הבין שאלוהים בוחן אותו.

כִּי־יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי; בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא. (איוב כג, 10)

כלומר, זהב שנבחן על-ידי אש. ההבנה הזו נתנה לו כוח לסבול. הוא זעק בייסורים מעומק נפשו, אולם הוא מעולם לא התייאש.

החברים של איוב נקטו בגישה דתית

אליפז ועוד שני חברים הדתיים של איוב הסיקו שייסוריו של איוב נובעים מחטאיו והטיחו בו האשמות איומות. בסופו של דבר, אלוהים הצדיק את איוב וגער בחבריו.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ, כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. (איוב לב, 7)

עוד אחד מאבותינו, אברהם, שהחזיק בלב מושלם כלפי אלוהים היה צדיק אשר נבחן בבחינות מחמירות ביותר, עד שאלוהים דרש ממנו להקריב את בנו על מזבח לאלוהים. אברהם נבחן בחומרה רבה מפני שאלוהים יעד לו גורל ייחודי: להיות אב לנבחרי האל, בני-ישראל והנוצרים המאמינים במשיח ברחבי העולם. אלוהים בוחן אנשים ייחודיים בבחינות הראויות לקריאה שיש על חייהם.

הברית החדשה מזהירה אותנו באופן ברור שבתור מאמינים במשיח, צפויות לנו בחינות. יעקב מורה לנו להגיב לבחינות האלה עם שמחה.

אַךְ לְשִׂמְחָה חִשְׁבוּ לָכֶם אֶחָי כַּאֲשֶׁר תָּבֹאוּ בְּנִסְיֹנוֹת (בחינות) שׁוֹנִים, מִפְּנֵי שֶׁיֹּדְעִים אַתֶּם כִּי בֹחַן אֱמוּנַתְכֶם מֵבִיא לִידֵי סַבְלָנוּת, וְהַסַּבְלָנוּת שְׁלֵמָה תִּהְיֶה בְּפָעֳלָהּ לְמַעַן תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וּתְמִימִים וְלֹא תַחְסְרוּ כָּל דָּבָר. (יעקב א, 2-4)

היו פעמים שאישתי רות ואני שבנו וביקשנו סליחה מאלוהים לאחר שלא הגבנו כראוי לחלק מהבחינות שלנו. לא החשבנו את כולן לשמחה!

יעקב מרחיב את הבנתנו בעניין הבחינות בהתייחסו לחיי איוב: "הִנֵּה מְאַשְּׁרִים אֲנַחְנוּ אֶת הַסֹּבְלִים שְׁמַעְתֶּם סַבְלָנוּת אִיּוֹב וְאֶת אַחֲרִית הָאָדוֹן רְאִיתֶם כִּי רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָֹה." (יעקב ה, 11)

עתות בחינה, אם כן, הינן עיתות של שמחה למאמין, עת לבניית אופי נכון, דרכו יכיר המאמין את חמלתו ואת חסדו של אלוהים. ומה לגבי תוכחה? ראו בפוסט הבא.

שאלוהים יברך אותך ואת כל ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *