בחינה או תוכחה? – חלק ב'



התוכחה של אלוהים

אנשים רבים סבורים כי מרגע שהאמינו במשיח, הם פטורים מתוכחה, במיוחד אם האמינו כבר זמן רב. אין שום בסיס לגישה הזו בכתובים. למאמינים כאלה, נכתבה אזהרה חמורה באיגרת אל העברים:

וַתִּשְׁכְּחוּ נִחוּמֵי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּדַבֵּר אֶל בָּנִים לֵאמֹר מוּסַר יְהוָֹה בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָֹה יוֹכִיחַ יַכְאִב אֶת בֵּן יִרְצֶה. אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם מוּסָר דְּעוּ כִּי כְאָב עִם בָּנָיו מִתְנַהֵג אֱלֹהִים עִמָּכֶם כִּי מִי הַבֵּן אֲשֶׁר אָבִיו לֹא יְיַסְּרֶנּוּ. וְאִם תִּהְיוּ בְאֵין מוּסָר אֲשֶׁר הָיָה מְנָת כֻּלָּם אָז מַמְזְרִים אַתֶּם וְלֹא בָנִים. (אל העברים יב, 5-8)

משה רבנו קיבל תוכחה

בהקשר הזה, אלוהים הביא לתשומת ליבי את יחסיו עם משה. משה היה בן 80 כאשר אלוהים הסמיך אותו לשוב למצרים ולפדות את עם ישראל מבית עבדים. אולם כאשר משה היה בדרכו חזרה למצרים, אלוהים פגש אותו וביקש להרוג אותו! (ר' שמות ד, 24-26.)

מדוע נדרשה תוכחה שכזו? בגלל אי הציות של משה. משה לא קיים את ברית המילה, שעשה אלוהים עם אברהם וצאצאיו. (ר' בראשית יז, 9-14.) רק לאחר שמשה שב לאלוהים ומל את בנו, חס אלוהים על חייו והתיר אותו להמשך דרכו. אלוהים העדיף להרוג את משה מאשר לאפשר לו להמשיך בתפקידו בגישה של אי ציות. מעמדו כמנהיג לא פטר אותו מתוכחתו של אלוהים. להפך, הוא נשא ביתר אחריות. עבורי, כעת שאני בן 82, המסר הזה רלוונטי. אינני יכול לצפות לסיים את המשימה שלשמה אלוהים הסמיך אותי אם אני מפנה מקום לאי ציות בחיי. כאשר אנו עובדים את אלוהים, עלינו להכניע את עצמנו תחתיו ולהתפלל את תפילת דוד בתהילים קלט, 23-24:

חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי, וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי; וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

אלוהים יגלה לנו בסופו של דבר כיצד להגיב. עצם התגובה שלנו לתוכחה חשובה מאוד לאלוהים; התגובה המתבקשת לבחינה הינה להמשיך להחזיק מעמד באמונה. אם במקום לשוב לאלוהים, ננסה להחזיק בעמדנו, אנו אשמים בחוסר רגישות ועקשנות. זה כמו להתנגד לשטן במקום להכנע לאלוהים. שורש הבעייה באופי האדם שנוהג כך הינו גאווה.

אשתי רות ואני נוהגים להתפלל ממזמור יט:

שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין; מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי. גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ, אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם; וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב. (מזמור יט, 13-14)

הגעתי לידי הבנה כי "נסתרות" אינן סודות שאנו שומרים מאנשים אחרים או מאלוהים, אלא סודות שאנו בעצמנו איננו מבינים. כלומר, פגמים באישיותנו שאיננו מזהים. דוד גם קורא לזה "זדים", כלומר, חטאים שאנו מבצעים כאשר איננו מבינים שחטאנו.

לעתים קרובות, אלוהים לא יגלה לנו חטאים כאלה לפני שנחליט בעצמנו להפריד זמן מיוחד כדי להכנע לפניו ולהזמין אותו לחפש פגמים באופיינו ולחשוף בפניו את המניעים הפנימיים ביותר שלנו. אם אנו מאפשרים לאלוהים לחפש בלבבנו במלוא הכנות והוא אינו מצביע על שגיאה כלשהי, סביר להניח שאנו חווים בחינה ולא תוכחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>