דבר מהדבר | כשהבשר מסופק והנפש גוועת



תפילות שלא כדאי לנו לשאת

מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו, לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ
וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר, וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן
וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם, וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם.
תהלים קו, 15-13

לפנינו תיאור של עם ישראל ויחסם לאלוהים במשך 40 שנות הנדודים במדבר. אלוהים עשה ניסים ונפלאות עבורם. הוא הוציא אותם ממצרים. הוא דאג לכל הצרכים שלהם במהלך המסע במדבר. אך לישראל היה זיכרון קצר. הם מיהרו לשכוח מה הוא עשה עבורם. הם לא חיכו לעצתו. הם לא חיכו לראות מה אלוהים רוצה לעשות בהמשך, והם היו מלאי תאווה וחמדנות. הם ביקשו בשר, וכתוב שאלוהים נתן להם את מבוקשם. על-פי התיעוד בכתובים, אלוהים שלח להם שפע של שליו "עַד אֲשֶׁר-יֵצֵא מֵאַפְּכֶם…"

אך שימו לב להתייחסות האחרונה של כותב המזמור לתקרית הזו, "וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם, וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם." הגוף שלהם היה מלא, אך נפשם ריקה. עלינו להיזהר פן נחזור על אותה טעות ונשכח את חסדו של אלוהים, לא נחכה לעצתו ונבקש לספק את תאוותינו, ואפילו נקבל מענה לכך – אך נפשותינו יתרוקנו ויגוועו. הבה נחכה לעצת אלוהים. אל לנו לכפות את רצוננו על אלוהים. לפעמים אנחנו יכולים לעשות כך, ואלוהים יענה לבקשתנו, אך אנחנו ניפגע מכך קשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>