רבקה

אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה׃ וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי.

בראשית כ״ז 12־13 מספק דוגמא נוספת לקללה שאדם מטיל על עצמו. רבקה שכנעה את בנה יעקוב להונות את יצחק, אביו שכעת היה עיוור, במטרה להשיג את ברכתו (שיצחק התכונן להשמיע על בנו האחר, עשו). יעקוב היה להוט לקבל את הברכה, אבל חשש מהתוצאות במקרה ויצחק יגלה את ההונאה שלו.

נמאס לה לחיות

התוכנית של רבקה להשיג את הברכה ליעקוב הצליחה, אולם המילים שלה עצמה חשפו אותה לקללה שמנעה ממנה ליהנות מפירות הצלחתה. מצב רוחה עד מהרה נעשה פסימי וציני. מיד לאחר מכן אנו מוצאים אותה אומרת ליצחק,

וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים. (ברא' כ״ז 46)

גם יעקוב שילם מחיר כבד

באופן מידי כמעט היה על יעקוב גם הוא לעזוב את ביתו כדי לברוח מנקמת אחיו, עשו, והוא נותר רחוק מביתו משך עשרים שנה. הכתובים אינם אומרים דבר על שארית חייה של רבקה או על הזמן ואופן מותה. נדמה, מכל מקום כי היא מעולם לא זכתה בעונג, לראות את יעקוב נהנה מהברכה, שתוכנית ההונאה שלה השיגה עבורו.

גם עליך רובצת קללה עצמית?

במהלך השנים שמעתי אנשים רבים מדברים על עצמם באותו אופן כמו רבקה: "נמאס לי מהחיים… שום דבר אף פעם לא מסתדר… מה הטעם?… אני נכנע!… עדיף שהייתי מת…" למדתי מהניסיון כי ביטויים כגון אלה כמעט תמיד מצביעים על פעילות של קללה שאדם הטיל על עצמו.

מימוש סמכות

דרך חשובה אחת בה ניתן לאדם לממש סמכות, הינה לברך את אלו שתחת סמכותו. בספר בראשית פרק כז מתועדת החשיבות העצומה שיעקוב ועשו נתנו לברכה של אביהם, יצחק. ומסיבה טובה, מאחר ותולדות צאצאיהם נקבעו מאז ועד היום על־ידי הדברים שדיבר יצחק על כל אחד מהם בעת ההיא. זה לא שיצחק הוא מקרה יוצא דופן. נהפוך הוא, לאורך כל הכתובים, הברכה של האב נחשבת כבעלת חשיבות משנית רק לזו של אלוהים עצמו.

סמכות לברך, סמכות לקלל

באותה הסמכות לברך, מכול מקום, נמצאת גם הסמכות לקלל. לא ניתן לעולם להפריד בין ברכות וקללות, כשם שלא ניתן להפריד בין חום לקור ובין יום ללילה. משמע הדבר שאנשים בעלי סמכות עשויים לממש אותה באחת משתי הדרכים: לברך או לקלל. אותה סמכות ההופכת ברכה ליעילה הופכת בדומה את הקללה אף היא לפעילה.

מימוש סמכות בחיי יעקב

בספר בראשית פרק לא' מתועד כיצד יעקוב, עם שתי נשותיו, שתי פילגשיו ואחד־עשר ילדיו, עוזב את דודו לבַן במסופוטמיה ומתגנב בחזרה לארץ כנען. לבן יוצא למרדף אחרי יעקוב, כשהוא מלווה בקרוביו, ומשיג אותו בהרי הגלעד. שם מתרחש ביניהם עימות, בו לבן מאשים את יעקוב בגניבת התרפים שלו (צלמיות שהוחזקו בתוך בית או אלילים ששימשו לניחוש והיו אמורים ל"הגן" על הבית מפני כוחות רשע).

התרמית של רחל אימנו

מה שיעקוב לא ידע היה כי רחל, האישה היקרה לליבו, גנבה בסתר את התרפים. בשל כך, הגיב יעקוב בזעם להאשמות של לבן. הוא דחק בלבן לערוך חיפוש בכל הרכוש של משפחתו, ואז — על־מנת למחות כנגד ההאשמות — הוא הוסיף מה שהיה למעשה קללה: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלהֶֹיךָ לֹא יִחְיֶה." (ברא' לא, 32 )

יעקוב הטיל קללה על רחל אשתו

לבן עוד המשיך לחפש בכול הרכוש של יעקוב, אולם רחל הצליחה לשמור את התרפים צפונים. למרות זאת, מילות הקללה של יעקוב נשאו סמכות של בעל. הן היו שקולות למשפט מוות על האדם שגנב את התרפים. העובדה שיעקוב לא הבין כי המילים שלו היו מכוונות כנגד רחל לא מנעה את הקללה מלהיכנס לתוקף. זמן קצר לאחר מכן, בשעת לידת בנה השני, מצאה רחל את מותה. (ר' ברא' לה, 16 ־ 19 .) כזו היא סמכותו של בעל — לברך או לקלל!

רחל ויתרה על הגנה אלוהית

יש להוסיף כי בכך שהחזיקה "אלוהי" שקר, עברה רחל לתחום של עבודת אלילים ותורת הנסתר. כך, בשל מעשיה, הפסידה רחל כבר קודם את ההגנה של אלוהים וחשפה עצמה באופן בלתי נמנע לקללה שבאה בעקבות מעורבות בתורת הנסתר. לפנינו דוגמא ברורה לכך שהחוקים המושלים בברכות וקללות הינם בתחומם המוגדר, אמיתיים ואובייקטיבים כחוקי כוח הכבידה. הם פועלים, בין אם אנשים מכירים בהם ובין אם לא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>