תנאים לתלמידות
כיצד כל זה קשור ללוחמה הרוחנית? ישוע מנה את השליחים לעשות תלמידים מכל האומות. הוא לא אמר להם לעשות חברי קהילה. לאחר ש״התעוררנו״ בפרק הקודם, הצעד הבא בבניית האופי של חייל הינו תלמידות. תלמידות דורשת תגובה קיצונית בכל תחומי האישיות: גוף, נפש ורוח.
דרישת אלוהים עבור הגוף שלנו מצוינת באיגרת אל הרומים י״ב 21:
וְעַתָּה הִנְנִי מְעוֹרֵר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תַּגִּישׁוּ אֶת גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִׂכְלִית.
קורבן חי ורצוי בבית המקדש בימינו
נדרש מאתנו להציע את גופותנו על המזבח כקורבן לאלוהים, בדיוק כפי שעשו בני ישראל כאשר הם הקריבו את בעלי החיים על המזבחים שלהם. ישנו הבדל אחד חשוב מאוד. בני ישראל שחטו את בעלי החיים שהם הקריבו לאלוהים. הגוף שאנו מקריבים לאלוהים הינו קורבן חי.
מכל מקום, מאותו הרגע ואילך, הגוף שלנו כבר לא שייך לנו. הוא הרכוש של אלוהים, היכלו. אנו אחראים על הניהול שלהם ונדרשים לתת דין וחשבון לאלוהים באשר לדרך שבה טיפחנו את היכלו. למרבה הצער, מאמינים רבים כיום ממשיכים לחיות כאילו שהם הבעלים על הגוף שלהם ועושים מה שהם רוצים בגופם.
אני רוצה, אני חושב, אני מרגיש
לגבי הנפשות שלנו, ישוע ציווה לנו במתי ט״ז :42-52
וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל תַּלְמִידָיו אִישׁ כִּי יַחְפֹּץ לָלֶכֶת אַחֲרַי יְכַחֵשׁ בְּעַצְמוֹ וְנָשָׂא אֶת צְלוּבוֹ וְהָלַךְ אַחֲרָי. כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ תֹּאבַד נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וְהַמְאַבֵּד נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי הוּא יִמְצָאֶנָּה.
הצלב שלנו הוא המקום שבו אנו בוחרים למות. אלוהים אינו מחייב אותנו בזה. אנו נושאים את הצלב מבחירה חופשית. במקום הזה, עלינו להכחיש לנפשותנו. זאת אומרת, לומר ״לא״ לשלושת הדרישות של הנפש: אני רוצה, אני חושב, אני מרגיש. לאחר מכן, איננו עוד נשלטים בידי שלושת המניעים האלה. את מקומם ממלאים דבר אלוהים ורצון אלוהים. כאשר אנו מצייתים לדבר אלוהים ולרצונו, אנו מוצאים את החיים החדשים שישוע מציע לנו. הדרך שבה נפשותנו מוצאות את החיים החדשים הינה דרך מותן.
חיבור עם אלוהים
כאשר אנו ממלאים את הדרישות של אלוהים לגוף ולנפש, הרוחות המשוחררות שלנו נכנסות למערכת יחסים עם אלוהים שנפלאה אף יותר מזו שאבדה לאדם הראשון לאחר נפילתו מגן עדן. תביטו בכתוב באיגרת הראשונה לקורינתים ו .51-61 ׳שאול הזהיר את המאמינים שלא לקיים יחסי מין עם זונות, כיוון שזה יהפוך אותם לגוף אחד עם הזונה. לעומת זאת, הוא כתב בהמשך, בפסוק :71
אֲבָל הַדָּבֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶחָד הוּא עִמּוֹ.
ההשלכה ברורה. רוח האדם הפדויה יכולה כעת ליהנות מקרבה לאלוהים שזהה לקרבה הפיזית שנוצרת על-ידי קיום יחסי מין. זו הרוח לבדה, ולא הנפש או הגוף, שנהנית מהקרבה הישירה והאישית עם אלוהים.
לרוב, גישת הרוח למקום האינטימי הזה עם אלוהים באמצעות הלל והשתחוויה. ישוע אמר:
עֹבְדֵי אֵל הָאֲמִתִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת… הָאֱלֹהִים רוּחַ הוּא וְהַמִּשְׁתַּחֲוִים לוֹ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת. (יוחנן ד׳ (32-42
ברור מדבריו של ישוע שהשתחוויה אמיתית נעשית באמצעות הרוח שלנו.
בקהילה כיום, אין הבנה ברורה של משמעות ההשתווייה, בעיקר מפני שאיננו מבחינים בהבדל שקיים בין הרוח לנפש. השתחוויה אינה סוג של בידור. מקומו של בידור הינו באולם תיאטרון ולא בקהילה. השתחווייה אף אינה זהה להלל. אנו מהללים את אלוהים בנפשותנו, וזה נכון לעשות כך. ההלל פותחת בפנינו גישה לנוכחות אלוהים. מכל מקום, מרגע שנכנסנו לנוכחות אלוהים, אנו נהנים מקרבה רוחנית אמיתית עם אלוהים על-ידי השתחווייה.
השתחווייה הינה המטרה לשמה נושענו. זו הפעולה הרמה והקדושה ביותר שמתאפשרת לבני אדם. למרות זאת, הגוף והנפש נדרשים להכנע לרוח ולהתמזג איתה לגמרי. השתחווייה שכזו בדרך כלל עמוקה ממילים. היא הופכת לאחדות עזה ושקטה בין רוח האדם לאלוהים.
כיוון שהבדלת הרוח והנפש היא חיונית לצורך תלמידות נכונה, הבה נלמד דרכים נוספות להבחין בין השתיים.