חג השבועות – הקציר שלפנינו – חלק 1



על אף שישוע אמר לתלמידיו, ״וְהַיּוֹם הַהוּא וְהַשָׁעָה הַהִיא אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ…״ אני מאמין כי העת קרובה מאוד. אני לא אומר שהוא יבוא בהכרח במאה הזו, אבל למרות זאת, הוא יבוא מהר יותר ממה שרובנו מצפים. בכל אופן, האירועים שיקדימו את ביאתו יתרחשו לפי הסדר שאלוהים קבע בתנ״ך ובברית החדשה. תחילה יבוא המלקוש (שזהו כינוי לגשם האחרון בעונת הגשמים שמייצג בתנ"ך את הירידה העוצמתית של רוח הקודש בקץ העתים) ומיד אחרי זה הקציר (ישועה של המונים) ולבסוף, ביאת האדון ישוע.

אני מרגיש את הברכה של רוח הקודש על המסר הרציני הזה שאני כותב כעת. זהו מסר רציני מאוד. אני מאמין שרוח הקודש מושח את הדברים האלה מכיוון שמסר זה מהווה קריאה דחופה לכל מאמין במשיח ליטול חלק בקציר המפואר שמקדים את ביאת המשיח לכלתו, הקהילה.

רקע היסטורי

אני רוצה לספר לכם כיצד הפכתי מאזרח בריטניה לאזרח ארצות הברית. בשנת 1963 אלוהים התערב בחיי באופן ריבוני לחלוטין וקרא לי לארצות-הברית. הגעתי לארה״ב לביקור זמני וניתנה לי ויזה לשישה חודשים. בהמשך גיליתי שלאלוהים היו תכניות חדשות לחיי. בשנת 1970 הפכתי לאזרח ארה״ב. הייתי גאה מאוד באזרחות הבריטית שהייתה לי ולכן ההחלטה לוותר עליה לטובת אזרחות אמריקאית הייתה לא פשוטה עבורי. יחד עם זאת, הייתי משוכנע שזה הרצון של אלוהים לחיי.

נולדתי כבריטי כשהאימפריה הזו הייתה בשיא הדרה. אפשר לכנות את בני משפחתי ששירתו כקצינים בצבא הבריטי בהודו, ארץ מולדתי, ״בוני הממלכה״. עם זאת, במהלך חיי, חזיתי בהתפוררותה המוחלטת של הממלכה הבריטית הגדולה.

למדתי שכוחות פוליטים וצבאיים לא מחזיקים מעמד לעולם. אומה צריכה לעמוד בתנאים מסוימים על מנת לשמור על כוחה ויציבותה.

עבור הבריטים, אין זה דבר של מה בכך להודות שהנהגת העולם החופשי עברה מידם לידי ארצות הברית. אולם בכל זאת, הגורל של האומות נמצא בידיו של אלוהים בלבד. אם כן, מדוע אפשר אלוהים לבריטניה לסגת ממקומה בראש הנהגת העולם החופשי? מדוע אלוהים אפשר דווקא לארצות הברית לקבל את המעמד הזה?

אני מאמין שאלוהים בירך את ארה"ב, על כל זכויות היתר המצויות בה, עושרה הייחודי, והיכולות המיוחדות לה, לא רק על מנת להנהיג את העולם החופשי אלא לשם מטרה שטרם התממשה. אני מאמין שאלוהים ילד את האומה הגדולה הזו מתוך זרע דברו כדי להקים צבא שיצא לאסוף את הקציר.

לכן המסר הזה, ״הקציר שלפנינו״ נושא בחובו מידה רבה של דחיפות וחשיבות עליונה. אנו עדים כעת למצב דומה לזה שישוע נתקל בו בימיו. הוא הביט על ההמונים ואמר:

״…רַב הַקָּצִיר וְהַפֹּעֲלִים מְעַטִּים.״ (מתי ט׳ 37)

ארה"ב עומדת כאומה על פרשת דרכים. הבחירה בין מימוש התכנית של אלוהים ובין נתיב בטוח לאבדון. האם ארה"ב תבחר לציית לאלוהי האמת, ולצאת לאסוף את הקציר? או האם ארה"ב תבחר לדחות את אלוהים ותכניותיו עד שתמיט חורבן על עצמה?

אלוהים נותן לאומות אפשרות בחירה. המסר שלי לקהילת המשיח היום הינו זה: עלינו לבחור לעבוד את אלוהים בנאמנות ובשקידה בקציר שלפנינו.

הקציר הגדול

מה זה קציר? בהיבט הרוחני, מדובר באיסוף הגדול והאחרון של אנשים מכל האומות ברחבי העולם אל מלכות האלוהים, בתום העידן הנוכחי. הקציר הוא תוצאה של עבודה מאומצת, זריעה, עמל, הקרבה עמוקה ותכנון רב. יחד עם זאת, המלקוש (שזה כינוי לגשם האחרון), אך בהיבט הרוחני מדובר במלקוש של אלוהים – רוח הקודש שנשפך באחרית הימים על כל בשר.

נולדתי למשפחה צבאית, ולא הייתה לי כל היכרות עם מושגים מעולם החקלאות. עם זאת, ביליתי חצי שנה בדרום אירלנד בפרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו, טיפלתי בצאן, שיפצתי גדרות, הפרדתי חלב וביצעתי עבודות דומות נוספות. למרות ההיכרות הקצרה והמוגבלת שלי עם עולם החקלאות, נותר בי הרושם כי בחקלאות ישנו שיא שהכול נע לקראתו. השיא הוא הקציר. הכול נעשה לשם הקציר.

לעובדה הזו יש תוקף גם בתחום הרוחני. הקציר מהווה יעד ראשי אליו מכוונות כל פעולות האלוהים. ישוע מצביע על כך בהצהרתו הפשוטה אך חשובה במתי י״ג, 39. כאשר הוא מסביר את משל הזרעים והזונין הוא אומר, ״…וְהַקָּצִיר הוּא קֵץ הָעוֹלָם.״

חשוב מאוד לזכור זאת. הקציר הוא קץ העולם. העידן הזה נע לעבר שיא, והשיא הוא הקציר. למעשה כלל האירועים והתהליכים שהתרחשו בקהילת המשיח ב 2000 שנה האחרונות הצביעו לעבר השיא שהוא הקציר.

ההמתנה לבואו

צפוי עוד הרבה לקרות לפני שיהיה ניתן לאסוף את הקציר. ברצוני לציין דבר אחד מיוחד הצפוי לקרות לפי איגרת יעקב ה, 8-7.

לָכֵן אַחַי דֹּמּוּ וְהוֹחִילוּ עַד בּוֹא הָאָדוֹן הִנֵּה הָאִכָּר מְחַכֶּה לְטוּב תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וּמְיַחֵל כִּי יֵרֵד עָלֶיהָ גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ׃ כֵּן הוֹחִילוּ גַם אַתֶּם וְאַמְּצוּ לְבַבְכֶם כִּי קָרוֹב הָאָדוֹן לָבֹא.

שימו לב כי האיכר אינו אוסף את הקציר לפני היורה והמלקוש. עובדה זו קשורה ישירות לביאת האדון. בתקופה שבה נחווה שיקום כללי, נוכל לצפות לחזרתו של האדון ישוע המשיח.

קודם, יהיה הקציר שיהיה מסונכרן עם חזרתו של האדון. שני האירועים האלה קשורים אחד בשני. בתום הקציר יבוא האדון ויעקב אומר לנו להיעזר בסבלנות.

מטרת הגשם

על פי הכתובים גשם ניתן למען הקציר. זהו עקרון חיוני ועקבי שחוזר על עצמו לאורך כל דבר אלוהים. גשם תמיד ניתן למטרת הקציר.

בפסוקים רבים לאורך הכתובים היורה והמלקוש מסמלים את רוח הקודש הנשפך באחרית הימים. העידן של קהילת המשיח החל עם הירידה הדרמטית של רוח הקודש בחג השבועות על התלמידים של ישוע. העידן הזה עתיד להגיע לשיאו בהתגלות עצומה של רוח הקודש. אם לא נבין כי רוח הקודש ניתן לשם הקציר, אנחנו נחמיץ את אלוהים.

תיאור של חורבן ושיקום

ספר יואל מספק לנו הבנה מעמיקה יותר לתכנית שיש לאלוהים לשיקום של כלל הבריאה. יואל הוא הנביא הגדול לענייני הרוח שתישפך בתום העידן הנוכחי.

הנושא בספר יואל מתפתח לאורך ארבעה פרקים קצרים. ניתן לסכם אותו בשלוש מילים:

  1. חורבן
  2. שיקום
  3. משפט

יואל א׳ מתאר חורבן כללי. פרק ב׳ מתאר הבטחה לשיקום כולל. בפסוק 25 כתוב:

וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת־הַשָּׁנִים, אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה, הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם; חֵילִי הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם

יואל פרק ג׳ מכיל אזהרה מפני המשפט שיבוא על מי שדוחה את השיקום שאלוהים מציע.

נעיין תחילה בחורבן ובשיקום המתוארים בפרקים א׳-ג׳. יואל עושה שימוש בתיאור סימבולי של שני עצים שמהווים דפוס של עם האלוהים. העץ הראשון הינו תאנה וזה מתייחס לישראל, עם האלוהים לפי שושלת אברהם. העץ השני הינו גפן המסמל את קהילת המשיח, אנשי האלוהים לפי לידה רוחנית מחדש באמצעות אמונה בישוע המשיח.

התאנה והגפן – ישראל וגוף המשיח – מוצאים עצמם בחורבן כמתואר בפרק א׳ פסוק 12:

הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה, וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה… כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ כִּי הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם.

לנוכח מכת ארבה ובצורת, לא יתאפשר קציר ולכן גם הנביא מציין שלא ניתנות לאלוהים תרומות של שיבולים, תירוש ושמן;

שֻׁדַּד שָׂדֶה, אָבְלָה אֲדָמָה; כִּי שֻׁדַּד דָּגָן, הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ אֻמְלַל יִצְהָר׃ הֹבִישׁוּ אִכָּרִים, הֵילִילוּ כֹּרְמִים, עַל־חִטָּה וְעַל־שְׂעֹרָה; כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה. (יואל א, 11-10)

שיקום תחילתו בגשם

בספר יואל פרק ב׳, אנו מגלים את מלוא ההבטחה לשיקום הן לתאנה והן לגפן, המסמלים את ישראל ואת גוף המשיח. ההבטחה מתחילה עם הבטחה לגשם, החל מפסוק 23:

וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כִּי־נָתַן לָכֶם אֶת־הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה; וַיּוֹרֶד לָכֶם, גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן׃ וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר; וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר׃ וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת־הַשָּׁנִים, אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה, הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם; חֵילִי הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם׃ וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם, אֶת־שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר־עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא; וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃ וִידַעְתֶּם, כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד; וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. (יואל ב, 27-23)

מהו הפתרון של אלוהים? הפתרון מתחיל ביורה, הגשם הכבד והדרמטי הראשון. מטרתו לרכך את האדמה החרוכה והקשה כדי לאפשר לחקלאים לחרוש אותה לקראת הקציר בשנה החדשה.

לאורך כל חודשי החורף, הגשם יוסיף לרדת, באופן פזור ולא סדיר, פה ושם. ביואל ב, 23, כתוב ״בחודש הראשון״. זכרו כי ישראל יצאו ממצרים בפסח הראשון שהפך לחודש הראשון של השנה העברית.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים; רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. (שמות י״ב, 2-1)

לפיכך, בחודש הראשון, אלוהים מוריד את המלקוש, שמסמן את סיום עונת החורף ותחילת עונת הקיץ היבשה. מטרת המלקוש בתכנית האלוהים הינה להשקות ולהנביט את הזרע שנזרע. לאחר מכן נכנסים לתהליך מהיר של איסוף הקציר.

מטרת הגשם – קציר

שוב אנו פוגשים עקרון שחוזר על עצמו לאורך כל הכתובים: גשם תמיד ניתן למטרת הקציר. עלינו להבין את תבנית ירידת הגשם בארץ ישראל, משום שהיא מסמלת את כלל פעולת רוח הקודש בקהילה.

בספר דברים י״א, 10 ואילך, נמצאת הבטחה של אלוהים לעמו, מלווה בתנאים ואזהרות:

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. (דברים י״א, 14-10)

שימו לב כי גשם הוא מתנת האל. התורה מדגישה כי אלוהים שולט בגשם באופן ריבוני ומוחלט.

תבנית ירידת הגשם בהיסטוריה של גוף המשיח

הבה ניישם את התיאור הנבואי ביואל בהיסטוריית של גוף המשיח. גוף המשיח נוסד כאשר רוח הקודש נשפך כיורה משמים באופן דרמטי בחג השבועות הראשון שנחגג לאחר העלייה של ישוע המשיח השמימה. מרבית התיאולוגים וההיסטוריונים מסכימים עם העובדה הזו.

כאשר פטרוס נשאל בהקשר לאירועים אלה, הוא מיד זיהה שמדובר בהתגשמות הנבואה של יואל. זה מה שפטרוס אמר:

וְהוּא הָאָמוּר עַל־יְדֵי יוֹאֵל הַנָּבִיא׃ וְהָיָה בָּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם אֱלֹהִים אֶשְׁפֹּךְ אֶת־רוּחִי עַל־כָּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וּבַחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ וְזִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן׃ וְגַם עַל־עֲבָדַי וְעַל־שִׁפְחוֹתַי בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפֹּךְ אֶת־רוּחִי וְנִבָּאוּ. (מעשי השליחים ב, 18-16)

ובכן פטרוס ממשיך להטיף על אחרית הימים ומבשר את תכנית האלוהים לעידן הזה:

וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְאֹתוֹת בָּאָרֶץ מִתָּחַת דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחשֶׁך וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָֹה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָֹה יִמָּלֵט. (מעשי השליחים ב, 21-19)

פטרוס מייחס את הכתוב בנבואת יואל לדברים שיתרחשו בתום העידן הנוכחי. יכול להיות שבשלב הזה תחשבו, "זה מוזר, עברו 2000 שנה, והעידן הזה עוד לא הגיע לסופו.״

זה לא מוזר בכלל, מכיוון שפטרוס צוטט הישר מדברי יואל. ויואל כתב שהרוח תיפול על קהילת המשיח בשני מטרים כבדים – היורה בתחילת עידן הקהילה והמלקוש בתום העידן, בדיוק בהתאם לאקלים הישראלי.

כיום אנחנו בהחלט חיים בימי המלקוש – המטר הכבד ביותר של רוח הקודש שיפול אי פעם בהיסטוריה האנושית. אני באמת מאמין שאנחנו חיים ביום ההוא. אם לא היה מטר, לא היה ביכולתנו לקצור דבר.

שני סוגי אנשים

שוב נשאלת השאלה: מהו הקציר? ובכן הקציר הינו האיסוף העצום של אנשים אל מלכות האלוהים. התשובה הזו מובילה אותנו אל השאלה הבאה שאנחנו צריכים לשאול. כיצד נהיה יעילים ומשמעותיים כאשר רוח הקודש נשפך עלינו? התשובה היא על-ידי התחברות למטרותיו של אלוהים.

קיימים שני סוגי אנשים שמקבלים את טבילת רוח הקודש, ושני הסוגים התקיימו מאז ומתמיד. ישנם את אלה המבינים את הסיבה לכך שרוח הקודש נשפך עליהם ויש את אלה שאינם מבינים את מהות הסיבה לכך.

מי שאינם מבינים מקבלים את רוח הקודש ושומרים לעצמם את המתנה. הם הופכים למעריצים במועדון ה״ברכוני״. הם נפגשים, מנבאים זה על זה, סומכים את ידיהם זה על זה, רואים חזיונות והתגלויות. ואז הם אומרים, ״אלוהים יברך אותך אח שלי. היה טוב לראות אותך. נתראה שוב בשבוע הבא.״ כעבור שנתיים, הכול נשאר אותו דבר. הם עדיין לא תפסו את מהות מטרותיו של אלוהים. אני מבקש להדגיש משהו: המטר ניתן לשם הקציר. הוא לא ניתן על מנת להפוך אותנו לסופר-רוחניים או מבורכי-על. המטר של רוח הקודש ניתן כדי להפוך אותנו לפועלים אפקטיביים בקציר של אלוהים.

המטר לא ניתן לשם עצמו. המטר ניתן לשם הקציר. ישנם אנשים שחיים בתנאים דומים לשלכם – חינוך זהה, קהילה זהה, שנטבלו אף הם ברוח הקודש והפכו עולמות. מדוע? משום שהם מבינים כי גבורת רוח הקודש ניתנה להם לשם הקציר, איסוף נפשות.

המטר של רוח הקודש לא ניתן לנו כדי שנהפך ליצורים בעלי יכולות-על בתחום הרוח. אלא שהוא ניתן על-מנת לאסוף את הקציר.

לשם הקציר

כתבי התנ״ך מדגישים בעניין רב את הקציר. אם נביט אל החגים השונים, נמצא כי לכל אחד מהם קיים מקביל בעידן המשיח. לדוגמה, הפסח, מקביל לתקומת המשיח מהמתים. חג הקציר של רוח הקודש מקביל לחג שבועות. וכן הלאה. אני מאמין כי ההקבלות האלה קשורות לקציר שיתמלא בעתיד הקרוב.

עתיד להיות עידן בקורות קהילת המשיח שיקרא ״עידן הקציר״. עידן הקציר קשור בהכרח למלקוש. אני מאמין שהעידן הזה אף קשור למאפיין נוסף של העידן הנוכחי: פיצוץ האוכלוסין. מומחים כבר צופים מחסור במזון ואדמות לכלל האוכלוסייה העולמית.

אני מאמין שאלוהים ידע מראש על פיצוץ האוכלוסין שיתרחש בעידן הזו, ואני מאמין שזה משמש למטרותיו. הרשו לי להציע הסבר לאירועי העת הנוכחית: נניח כי נבואת יואל תתגשם, הקהילה תפשוט מעליה את הצביעות והאינפנטיליות, היא תתמלא מחדש ברוח הקודש, ויהיו ביטויי גבורה ופתחון פה. אם קהילת המשיח תצא מהפינות שהיא נכנסה אליהן ומהפילוגים והחומות כדי להתאחד שוב במשיח ישוע – קהילה בפורמט הזה תוכל לצעוד אל עבר העולם כיום בגבורת רוח הקודש, לאסוף יותר נפשות מבכל הזמנים החל מתקופת ישוע על הארץ ועד היום. זהו הקציר והוא כאן בהישג יד. המלקוש ניתן לשם הקציר. אלוהים כבר החל להניח את ידו על אנשים באומרו, ״היכונו. השתחררו. עזבו הכול." כאשר הקציר יהיה מוכן, עליך להיות מוכן להרים את המגל ולקצור.

כברק

בשנת 1948 או 1949, קמה לה תנועה חדשה בקנדה, ששמה ״תנועת המלקוש״ (דרק אגב זו הייתה תנועה אוטנטית של רוח הקודש). בתקופת התנועה הזו, ילדה צעירה ראתה חזיון של הקציר של אחרית הימים. בחזיונה היא אמרה שזה כברק שמקיף במהירות רבה את כדור הארץ ונגמר. כך זה הולך להיות. כמהירות הברק. בספר ירמיהו, הנביא גוער באנשי ימיו משום שהם לא הבינו את מה שאלוהים עושה. הם היו כל כך עסוקים בעצמם ובדאגות המחיה. הם היו עיוורים וחרשים למה שאלוהים אמר ועשה.

וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם וְיֹרֶה (יוֹרֶה) וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ; שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ. (ירמיהו ה, 24-23)

שימו לב כי גם כאן המטר ניתן לשם הקציר. במה טעה ישראל? הם לא השכילו להיות לגמרי תלויים באלוהים למען המטר וכי המטר ניתן לשם הקציר. הם החמיצו את המטרה של אלוהים. אלוהים שומר לעצמו את שבועות הקציר.

לפני מספר שנים הבנתי את העקרון הזה בעת שנכנסתי למסעדה. מצאתי שולחן שרציתי לשבת בו והיה עליו פתק קטן עם הכיתוב: ״שמור״. לא יכולתי לשבת בשולחן הזה. כאשר קראתי את הפסוקים בירמיהו, חשבתי לעצמי, ״זהו! אלוהים הניח פתק 'שמור' על השבועות הקצרים שבהם ניתן לאסוף את הקציר." הוא שמר אותם. הוא אמר לשטן, ״אינך רשאי לגעת בשבועות אלה. שמרתי לי אותם לקציר.״

לא חודשים אלא שבועות. אם אתה חקלאי שעובד את האדמה, אתה מבין שהעונה החשובה והפעילה ביותר בשנה הינה בקציר. זו העונה שבה כולם יוצאים לעבוד, בלי יוצא מן הכלל.

אלוהים מזהיר את עמו כל הזמן – זה בא מהר, זה בא מהר. היה תהליך ארוך ואיטי של הבשלה והכנה. אף על פי כן כאשר הקציר יבוא, ידידיי, אם לא תהיו מוכנים, לא תדעו אפילו שזה קורה. עד כדי כך מהר.

לקבל את הזמנתו של רוח הקודש

הבא נפנה שוב לירמיהו ה', 24-23, משום שפסוקים אלה מסבירים מדוע החמיצו אנשי האלוהים את חשיבות המטר שאלוהים סיפק לשם הקציר.

"וְלָעָם הַזֶּה הָיָה, לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה; סָרוּ וַיֵּלֵכוּ׃ וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם, נִירָא נָא אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, הַנֹּתֵן, גֶּשֶׁם וְיֹרֶה (יוֹרֶה) וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ; שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר־לָנוּ."

אנחנו צריכים להכיר בכך שהבחירה לדחות את מטרת אלוהים למטר היא דבר נורא שלא ייעשה. אותם רועים ואותן קבוצות שלא רואים את מה שאלוהים עושה, ודוחים את פעולת רוח הקודש הינם בעלי לב סורר ומורה. הם ״סרו והלכו״. אין לי כוונה לתקוף אף אחד. כמו כן אינני מבקש להחמיא לאף אחד.

הרשו לי לחלוק אתכם את אמונתי. אני מאמין שאנו חוזים כעת בהצעתו האחרונה של אלוהים להעניק חסד ורחמים לארצות-הברית. אם המאמינים במשיח בארצות-הברית לא יגיבו לאלוהים כנדרש, חורבן ומשפט יהיו מנת חלקה של אומה זו. ידידיי, אני מאמין כי זה עניין של חיים ומוות. משום כך, אינני מתפשר על הנושא הזה. אני מאמין כי ניתן לבחור בחיים. אני מאמין שאלוהים אוהב את ארצות-הברית ושהוא הפריד את האומה הזו למטרה ייחודית. יחד עם זאת אני חרד לנוכח המחשבה של מה יקרה לאומה הזו אם בשנים הבאות היא לא תקבל את הזמנתו של רוח הקודש. האם חשבתם מדוע רוסיה הפכה למעצמה קומוניסטית-אתאיסטית? מכיוון שבשנים 1870 ו 1880 התרחשה פעולה של רוח הקודש שהמאמינים הרוסים דחו. מרגע שהם דחו את רוח הקודש, נוצר ואקום רוחני שהתמלא באופן אוטומטי על-ידי הרוח השנייה בחוזקה בעולם – רוח צורר המשיח.

רוחו של צורר המשיח פעילה ברחבי ארצות-הברית, בקמפוסים ומכללות כמו בכנסיות ובמכללות הדתיות. אנו עומדים כיום בפני רגע שיא שבו יהיה עלינו להחליט: משיח או צורר משיח? אין אפשרות שלישית.

בחירה מפוכחת

ישראל הגיעה למקום הזה לפני תשעה עשר עשורים.

וַיַּעַן הַהֶגְמוֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶת מִי מִשְׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאַתִּיר לָכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵת בַּר־אַבָּא. (מתי כ״ז, 21)

לא הייתה לישראל אפשרות שלישית. הם ענו באווילות, ״לא ישוע אלא בראבא.״ העם בחר בראבא, על אף שהיה מצית, אלים ופורע חוק.

אם יש לכם תהיות לגבי התגובות של ישראל במעמד הזה? הבה נאזין רגע לדבריהם. בהתחלה הם אמרו, ״… הָסֵר אֶת־זֶה וְהַתֵּר לָנוּ אֵת בַּר־אַבָּא…״ (ר׳ לוקס כ״ג, 18). ואז פילטוס שאל אותם, ״מה לעשות עם המלך שלכם, ישוע?״ הם ענו, ״אֵין־לָנוּ מֶלֶךְ כִּי אִם־קֵיסָר.״ (ר׳ יוחנן י״ט, 15) הם התכחשו לישוע, המלך שלהם.

אם תקראו את דברי ימי ישראל מאותה עת ואילך תגלו תשעה עשר דורות בהם קיסר ובראבא מושלים על העם היהודי. הם קיבלו בדיוק את מה שהם ביקשו. כאשר אלוהים מציב בפנינו בחירה, אין לנו ברירה אלא לבחור מבין האפשרויות הקיימות. מה שנבחר זה מה שנקבל. כמה קיסרים, מלכים, דיקטטורים והגמונים רדפו ודכאו את העם היהודי במשך תשעה עשר מאות? כמה הגמונים עשו שימוש בבראבא, המסית המקצועי, האלים, כדי לפגוע ביהודים? ההיסטוריה של העם היהודי מתעדת מקרים רבים וכואבים. המקרה האחרון הנורא היה אדולף היטלר והגסטפו הנאצי. אתם מכירים את הפילוסופיה של היטלר? היא התבססה על הפילוסופיה המצמררת של איש בשם ספנגלר שכתב ש״אנו זקוקים לקיסר נוסף״.

סוף חלק 1

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>