הקשר ההיסטורי בין הדת ודבר אלוהים – חלק ד



יחסה של הדת לאירועים היסטוריים משמעותיים 

שיבת ציון

היהודים שבחרו לשוב מבבל בשיבת ציון (לאחר גלות 70 השנה בבבל), היו לרוב מעט ומשכבות האוכלוסייה החלשות יותר בעם. רוב היהודים בחרו שלא לעזוב את חיי הנוחות שלהם בבבל והקהילה היהודית בבבל גדלה ושגשגה ואף פיתחה מוסדות דתיים כמו בתי כנסת ובתי מדרש. בתקופה מאוחרת יותר התפתח בגלות התלמוד הבבלי שהוא מקור מקביל לתלמוד הירושלמי. גם גדולי הדת מגולי בבל, בחרו להישאר בבבל על אף שנביאי התנ"ך ניבאו בבירור ואישרו שהחזרה לציון היא חלק מהתכנית של אלוהים לעמו.

הנביא ירמיהו שלח ליהודי בבל מכתב המופיע בספר ירמיהו פרק כט פסוק 10 ואילך:

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה, כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְהוָה; מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה׃ וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי; וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם׃ וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם; כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם׃ וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם׃ כִּי אֲמַרְתֶּם; הֵקִים לָנוּ יְהוָה נְבִאִים בָּבֶלָה.

אחת הסיבות שיהודי בבל סירבו לשמוע לצו האלוהי הזה ולעלות ארצה חזרה מבבל הינה המנהיגות הדתית החזקה שהייתה בבבל. ירמיהו מצטט את הנימוק של יהודי בבל לרצון שלהם להישאר בגולה:

"הֵקִים לָנוּ יְהוָה נְבִאִים בָּבֶלָה."

ההנהגה הדתית בימי גלות בבל

אלוהים שולל את הנימוק הזה לחלוטין ומבהיר שהרצון שלו הוא שעמו יחזרו לארצם. במקרה הזה המנהיגות הדתית כשלה מלזהות את הרצון המובהק של אלוהים והעליות מבבל לישראל היו מצומצמות. רוב הקהילה היהודית נותרה בבבל מסיבות כלכליות ודתיות, שנגדו לחלוטין את הרצון של אלוהים.

ההלכה

בניגוד לנביאי התנ"ך שהנהיגו את העם לא רק בעניינים רוחניים אלא גם בעניינים פוליטיים מדיניים ועוד, רבנים "הלכתיים" לרוב נכשלים בתחום המדיני פוליטי ואינם נותנים מענה הילכתי רלוונטי למצבי אמת. ירמיהו הנביא לדוגמא צפה את חורבן המקדש בימיו, אולם הוא גם ידע בדיוק מה העם צריכים לעשות על מנת להימנע מחורבן זה. בני העם בימיו, לרבות מנהיגי העם הדתיים, לא נשמעו להצעותיו והחורבן היה בלתי נמנע. ירמיהו תיעד בספרו את הרושם שהוא קיבל מהמפגש עם גדולי העם בימיו:

"הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ." (ירמיהו ב, 8)

"אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם, כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם; אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל, נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת." (ירמיהו ה, 5)

אם ירמיהו היה פוגש את גדולי הדת כיום, האם ההתרשמות שלו תהיה שונה?

בפוסט הבא אנו נדבר על מרד בר כוכבא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>