הוויכוח על פרשנות דבר אלוהים

הוויכוח על משמעות הדבר של אלוהים אינו חדש. בני האדם התווכחו על דבר אלוהים מהרגע שדבר אלוהים ניתן להם. אדם היה הראשון שקיבל דבר מאלוהים. הדבר של אלוהים הכיל עבורו שתי חובות (אדם היה צריך לעבוד בגן עדן ולשמור עליו), מלא זכויות (אדם היה יכול לאכול מכל עץ הגן) ואיסור אחד (לאדם היה אסור לאכול מעץ הדעת טוב ורע). (ר' בראשית ב, 15-17.) בסופו של דבר הנחש השתמש באיסור היחיד הזה כדי לבלבל את אדם וחווה, ואחרי זה גרם לשניהם להיות מורחקים מגן עדן לחיים מורכבים יותר.

הדרך בה בלבל הנחש את אדם וחווה היא על-ידי כך שהוא הטיל ספק בדבר של אלוהים. (ר' בראשית ג, 1) הוא למעשה פתח בדיון עם חווה על משמעות האיסור שאלוהים נתן להם. חווה הציעה את הפרשנות שלה לאיסור, ואחרי זה הנחש הציג את הפרשנות שלו. התוצאה של הדיון הזה הייתה שגם אדם וגם חווה עברו על הדבר של אלוהים, ולא היה להם שום תירוץ מניח את הדעת, חוץ מלהאשים אחד את השני. (ר' בראשית ג, 12-13)

המעניין בסיפור זה, הפותח את סיפור האנושות במקרא הוא שבמשך כל שנות קיומנו, לא חדל העם היהודי מלהתווכח על משמעות הדבר של אלוהים. הוויכוחים האלה הולידו משמעויות שונות ומשונות לדבר של אלוהים, שלבסוף גיבשו את יחסינו לתנ"ך. אולם לפעמים הגישה שלנו לדבר של אלוהים היא אינה ישירה. אנחנו מושפעים ממה ששמענו מאחרים, מבלי ששמענו את הדבר המקורי, או שקראנו בתנ"ך בעצמנו. על מנת שנוכל להסיר מהתנ"ך את כל מעטפת הפרשנות ההיסטורית, הבא ונערוך סקירה היסטורית קצרה הממחישה את האופן בו גיבשה היהדות המודרנית את יחסה לדבר של אלוהים:

מחפשים את משמעות התנ"ך דרך וויכוח

הפילוג ביהדות של ימי בית שני

בסוף ימי בית שני היה ניתן למצוא בארץ יהודה כתות שונות ומגוונות. היו פרושים, צדוקים, אסיים ועוד. תקופה זו הייתה מאוד מבלבלת עבור היהודים שחיו ביהודה. אמנם בית המקדש עמד על כנו, והיה בשיא זוהרו, אולם הכהונה הכזיבה. הכוהנים שנועדו על פי תורת משה להיות המנהיגים הרוחניים של העם ולהוות מופת, לרוב היו מונעים משיקולים פוליטיים וניסו לרצות את השליט המקומי. כבר בימי הורדוס הגדול, המינויים הפוליטיים לא פסחו על מוסד הכהונה.

כת האסיים פרשה מהחיים העירוניים במטרה לצאת מהשפעת הכהונה המושחתת. הפרושים לקחו על עצמם את המשימה לפרש את התורה בעצמם וללמד את עם הארץ, משום שהכוהנים לא מילאו את תפקידם כראוי. הצדוקים, שחלקם נמנו על משפחות הכהונה, נחשבו לכת של אצילי העם בגלל קרבתם לשלטון. כל הכתות הללו, פיתחו תפיסות שונות שנועדו לעזור להם להתמודד עם המציאות המרה: הכיבוש הרומי, הכהונה המושחתת, הפילוג בעם והחוסר במנהיג רוחני (נביא) כבימי התנ"ך.

בהמשך נעסוק בחורבן בית המקדש השני והשפעתו על עיצוב היהדות המודרנית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>