החטא, המוות והכפרה


קישורים רלוונטיים


שחרור מחטא, אשמה, חולי פיזי וחולי נפשי

על־פי תורת משה, אדם שחטא נדרש להביא את הקרבן שלו — כבש, עז, שור או סוג אחר של בעל־חיים — אל הכהן.  על האדם היה להתוודות על חטאו מעל הקרבן, והכהן, באופן סמלי, העביר את החטא מהאדם אל בעל־החיים. לאחר מכן היו הורגים את בעל־החיים, ובכך כופר החטא.

אין שום ספר בעולם שמאבחן את הבעיה האנושית כמו התנ”ך. האבחון של הכתובים מתמצה במילה אחת: חטא. מן הסתם, שום פילוסוף לא הגיע לאבחון הזה. האבחון הינו בלעדי לספר הכתובים. הודות לאלוהים, הכתובים לא מסתפקים באבחון בלבד. הם מגלים לנו גם את המרפא: קורבן הכפרה.

כיום אין העלאת קורבנות ואין בית מקדש, והדת המודרנית מספקת לנו דרכים שונות ומגוונות לכפר על חטאים, אולם אף אחת מהן אינה מעוגנת בדבר אלוהים. לפיכך נשאלת השאלה: 

מדוע אלוהים נתן לנו את עבודת הקורבנות? האם היא נועדה רק לעת מסוימת? 

בידע המוקדם שהיה לאלוהים, כל זה נוצר על־מנת לרמז על שעתיד להתרחש בקורבן המושלם היחיד של ישוע המשיח שנצלב.

חטאי העולם כולו הועברו אל נפשו של ישוע בהיותו על הצלב. על־ידי הקורבן שהיווה המוות שלו, ישוע כיפר על חטאי האנושות כולה ואומר: “בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה.” עד כמה שיהיה כבד העול או עמוקה הבעיה שלכם, לאלוהים יש פתרון.

הלימוד הזה מבוסס על תוכנית אלוהית שהחלה בספר בראשית, המשיכה בתורת משה והגיעה לשיא בשלהי ימי בית שני, לפני חורבן המקדש. 

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. (בראשית ב, 17)

שימו לב לנאמר פה, “ביום אכלך ממנו מות תמות.” על־פי הבנתנו את מושג המוות, אדם חי יותר מ־900 שנים אחרי שהפר את הציווי של אלוהים. אולם באותו יום בו חטא אדם, הוא נדחה מהנוכחות של אלוהים חיים. בעקבות כך מוות חדר לאנושות. מרגע שרוחו של אדם התנתקה מאלוהים בעקבות החטא, חייו הפיזיים היו כסוללה שהלכה והתרוקנה. היא המשיכה לעבוד לזמן מה אך לבסוף היא התרוקנה לגמרי. בדרך זו הכתובים מסבירים לנו הן את הניכור מאלוהים והן את המוות שחדר לאנושות בעקבות החטא. אולם מעבר לאבחון הבעיה, הכתובים גם מספקים פיתרון.  

כל ספרי התנ”ך קשורים סביב נושא הכפרה. הכפרה משיבה את האדם החוטא לאלוהים, ומעניקה לו חן. הכפרה היא התפייסות מושלמת בין אלוהים לבין האדם החוטא שהורחק מהנוכחות של אלוהים. זהו איחוד מחודש בין אלוהים ובני אדם. בספר ישעיהו פרק נ״ג מופיעה נבואה שבה מסופר על עבד יהוה שדרכו אלוהים מספק שלום לבני אדם חוטאים. אנו מזמינים אתכם לבחון את דברי הנבואה הזו, שבהמשך עוד נחזור ונתעמק במשמעות שיש לה עבורנו: 

אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו׃ מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ; כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי. אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע, בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל. לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ. (ישעיהו נ״ג, 4־12)

מתוך ספרו של דרק פרינס: קורבן אלוהי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>