לעבור את מצוות המלך



מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ?

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת־הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ; וַיָּשֶׂם אֶת־כִּסְאוֹ, מֵעַל כָּל־הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃  וְכָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי־כֵן צִוָּה־לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי, לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה׃  וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי; מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר, אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ׃  וַיְהִי, בְּאָמְרָם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי, כִּי־הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר־הוּא יְהוּדִי׃  וַיַּרְא הָמָן, כִּי־אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה׃  וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי׃  בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא־חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ; הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר. (אסתר ג, 7-1)

מרדכי עבד בחצר המלך. הוא היה מסור לתפקידו ומילא אותו בנאמנות. לא היה ספק לגבי נאמנותו למלך. במקרה אחד, הוא אף סיקל ניסיון התנקשות במלך:

בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי־סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ׃ וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי׃ וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. (אסתר ב, 23-21)

לחץ חברתי

כל עובדי המלך הפעילו לחץ על מרדכי לציית למצוות המלך ולהשתחוות להמן. הם לא הבינו מה פשר הסירוב לו להשתחוות ליד ימינו של המלך. הסירוב של מרדכי להשתחוות להמן הצית מהומה בסדר גודל בינלאומי ויצר איום ממשי על המשך הקיום של העם היהודי כולו. ייתכן מאוד שחלק מהקולות שמדרכי שמע מהסובבים אותו נשמעו כך, "אם תשתחווה להמן…"; "למה אתה מתעקש להיות שונה מכולם"; "עזוב אותך, פשוט תשתחווה, למה לך כל המהומה הזו…" באמצעות הסירוב הנחרץ שלו להשתחוות להמן, מרדכי הפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר בפרס של אותם ימים. מה שהפריד אותו מהכלל, זה שהוא לא היה מוכן לנהוג כמו כולם, כי הוא האמין שזו לא הייתה דרך מכבדת כלפי אלוהים, לעשות שימוש בגופו.

להתייחס בכבוד לגופנו

אוֹ הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי גוּפְכֶם הוּא הֵיכַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם אֲשֶׁר הָיָה לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְלֹא שֶׁלָּכֶם אַתֶּם כִּי בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם עַל־כֵּן כַּבְּדוּ אֶת הָאֱלֹהִים בְּגוּפְכֶם וּבְרוּחֲכֶם אֲשֶׁר לֵאלֹהִים הֵמָּה. (ראשונה לקורינתים ו, 19)

אנשים רבים אינם מייחסים חשיבות רבה לגופם הפיזי. אולם אלוהים אומר שהגוף שלנו הוא בעל חשיבות גבוהה מאוד, הוא היכל של רוח הקודש. הוא נברא באופן נורא ונפלא. לאלוהים יש עניין מיוחד בגופנו, ויש לו מטרה מיוחדת עבורו. הגוף הוא משכן רוח הקודש. זהו המקום שבתוכו שוכן רוח הקודש. כתוב שאלוהים אינו שוכן בהיכלים העשויים בידי אדם. (ר' מעשי השליחים ז, 48.) אנו יכולים לבנות לו בתי כנסת, בתי קהילה או כנסיות כפי רצוננו, אולם לא נמצא אותו בתוכם. אלוהים בחר לשכון בגוף הפיזי של המאמינים בו. לפיכך ישנה חשיבות מיוחדת לגוף, כהיכלו של רוח הקודש.

כלי צדקה או כלי עוולה

יתרה מכך, שאול השליח הסביר משהו לגבי האברים הפיזיים שלנו:

וְאַל תִּתְּנוּ אֶת אֵבָרֵיכֶם לִהְיוֹת לִכְלֵי עָוֶל לַחֵטְא אֲבָל תְּנוּ עַצְמְכֶם לֵאלֹהִים כַּחַיִּים מֵעִם הַמֵּתִים וְאֵבָרֵיכֶם לִכְלֵי צְדָקָה לֵאלֹהִים. (רומים ו, 13)

האברים השונים בגופנו נועדו להיות כלים (או כלי מלחמה) לשימוש האל. הם אינם שייכים לנו; הם שייכים לאלוהים. עלינו להכניע אותם לאלוהים. בדוגמה הנפלאה של מרדכי אנחנו רואים כיצד השימוש, או יותר נכון אי-השימוש שלו באיבריו הפיזיים היה חשוב לתכנית של אלוהים. מנקודת מבט פשרנית, הפתרון הפשוט ביותר למהומה שמרדכי יצר עקב סירובו להשתחוות להמן, יכול היה להיות, לכרוע ברך לפניו בהכנעה. אולם מרדכי היה אדם חסר פשרות. מבלי להכיר את הברית החדשה, הוא סרב לתת לאברי גופו להיות כלי עוול לחטא.

הפתרון האולטימטיבי לדילמות מוסריות

לָכֵן אִם תֹּאכְלוּ וְאִם־תִּשְׁתּוּ אוֹ־תַעֲשׂוֹּ דָבָר עֲשׂוֹּ הַכֹּל לִכְבוֹד אֱלֹהִים. (ראשונה לקורינתים י, 31)

דבריו של שאול השליח, יכולים להוות תשובה הולמת לרבות מהדילמות שיש לנו כמאמינים לגבי דברים מסוימים שאנחנו לא בטוחים לנכון לנו לעסוק בהם כמאמינים. שאול אמר לקורינתיים, 'גם הפעולות השגרתיות, היומיומיות, כמו אכילה ושתייה צריכים להיעשות באופן שנותן כבוד לאלוהים'. על אחת כמה וכמה, דברים אחרים נוספים שחורגים מהשגרה שלנו. מרדכי זיהה את פעולת ההשתחוות להמן, כמעשה המבטא חוסר כבוד כלפי אלוהיו, ולכן הוא התעקש בכל מחיר לא לקחת חלק בכך.

למה אתם כורעים ברך?

עוד באותו הקשר שאול השליח כתב את הדברים הבאים:

הַמַּאֲכָל לַכְּרֵשׂ וְהַכְּרֵשׂ לַמַּאֲכָל וְהָאֱלֹהִים אֶת־זֶה וְאֶת־זֶה יְכַלֶּה וְהַגּוּף אַל־יְהִי לַזְּנוּת כִּי אִם לָאָדוֹן וְהָאָדוֹן לַגּוּף. (ראשונה לקורינתים ו, 13)

רבים מאתנו מצויים כיום בדילמות מוסריות רבות לאור הלחץ שמופעל עלינו מהתרבות הסובבת אותנו. ייתכן שבדומה למרדכי מופעל עלינו לחץ לכרוע ברך ל"המנים" שונים בחיינו. המן אחד שכיח הוא חוסר מוסריות מינית. חוסר מוסריות מינית כולל בתוכו קיום יחסי מין לפני הנישואים, צפייה בפורנו וצריכת שירותי זנות. מכל מקום, איך שלא נקרא לזה, אלוהים מעולם לא שינה את גישתו כלפי החטא הזה. הגוף לא נועד ליחסי מין לפני הנישואים, ולא לזנות אלא לאדון. והָאָדוֹן לַגּוּף. נכון שזה נפלא? אם ניתן את גופנו לאדון, אז האדון הוא לגופנו.

קיצוניים או פשרניים

אנשים צעירים נוטים לקיצוניות. מרדכי היה קיצוני בצעדים בהם בחר לנקוט כלפי המן, למרות שהוא היה בעמדת מיעוט מובהקת. לפי דעתי, זוהי גישה ראויה שיש לטפח, לכיוונים חיוביים. למען האמת, אנשים בוגרים יותר מעדיפים להתפשר מאשר לנקוט בגישה קיצונית. עלינו לשתף פעולה עם רוח הקודש שנוהג בקיצוניות בעצמו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>