מה חוגגים בחג שבועות?



מה חוגגים בחג שבועות?

חג השבועות הינו חג קציר, שבו בני-ישראל היו מביאים אל בית-המקדש את ביכורי (ראשית תבואה, מלשון בכור) קציר החיטים ופרי האדמה.

כיצד בני ישראל חגגו את שבועות בתורה?

בני-ישראל חגגו בבית-המקדש את שמחת הקציר על-ידי כך שהציגו את ראשית הפירות והתבואה שהניבה אדמתם. כמובן שהכול נעשה מתוך הכרת תודה וכבוד לאלוהים על-כך שברך את עמו ואת אדמתם. כבוד זה ניתן לאלוהים באמצעות הביכורים שניתנו לאלוהים והם הוקדשו לו ולכוהנים. הצגת הביכורים באופן כזה היה בה מעין הקרבה, מאחר והחקלאים וויתרו על ראשית התבואה שלהם ומסרו את הכל כתרומה לאלוהים ומשרתיו.

בספר ויקרא כ״ג פסוק 17 נאמר לבני-ישראל: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתיים…", לחם זה נקרא לחם הביכורים (פס' 20) ואת זבחי החג הכוהן היה מקריב על שתי כיכרות אלו.

חג שבועות בברית החדשה

אלוהים בחר בחג הזה לשפוך את רוח הקודש בראשונה על תלמידי ישוע:

וביום מלאת שבעת השבועות ויתאספו כולם לב אחד. ויהי פתאום קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו, ותראינה עליהם לשונות נחלקות ומראיהן כאש, ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם, וימלאו כולם רוח הקודש ויחלו לדבר בלשונות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף. (מעשי השליחים ב, 1-4)

בציון חג השבועות ברית החדשה, שהיה עד אותה העת חג קציר שהקוצרים בו היו בני-אדם, הקוצר הוא אלוהים ורוחו והקציר הוא של בני אדם.

לאחר שכל התלמידים, שהתאספו יחדיו, התמלאו ברוח הקודש, הקציר גדל. ואותם תלמידים מלאים ברוח הקודש קצרו עוד בני-אדם למלכות אלוהים ופטרוס שהיה מלא ברוח הקודש הטיף:

"שובו מדרכיכם והיטבלו כל איש מכם על-שם ישוע המשיח לסליחת חטאים, וקיבלתם את מתנת רוח הקודש" (מעשי השליחים ב, 38) ובאותו יום ממש בחג השבועות נוספו לקהילה כשלושת אלפי נפש.

ישוע האכיל המונים בהזדמנויות שונות וזאת על-ידי שברך את כיכרות הלחם (חמש כיכרות ושני דגים במקרה אחד) ונתן לתלמידים והתלמידים לחמשת אלפי איש. כולם אכלו ושבעו ואף נותרו שנים עשר סלים מלאים בלחם. אחרי המקרה הזה רבים חפשו את ישוע וביקשו להיות איתו וישוע אמר להם: "אל תעמלו במאכל אשר יאבד, כי אם במאכל הקים לחיי עולמים, אשר בן האדם יתננו לכם, כי בו חתם חותמו אביו האלוהים." (יוחנן ו, 27)

בחג השבועות בני-ישראל הביאו איתם ממושבותיהם שתי כיכרות לחם: לחם ביכורים שאותו הכינו מהחיטה שעל גידולה עמלו כל השנה. ישוע אמר לעם שיעמלו במאכל הקיים לחיי עולמים, שהוא, בן האדם-ישוע, יתן להם אותו. ישוע, לפני שנצלב, אמר לתלמידים שטוב להם שילך, כי אם ילך ישלח להם את הפרקליט. (רוח הקודש; יוחנן ט״ז, 7)

ישוע אמר על עצמו: "אנוכי הוא לחם החיים, כל הבא אלי לא ירעב, ואשר יאמין בי לא יצמא עוד…אנוכי הלחם החי היורד מן השמים איש כי יאכל מן הלחם הזה, יחיה לעולם…" (יוחנן ו, 35, 51). הלחם שניתן בחג השבועות בבית המקדש היה קודש לאלוהים ולכוהנים ורק הכוהנים היו רשאים לאכול ממנו. בברית החדשה ישוע הוא לחם החיים והוא מציע את בשרו למאכל בעד חיי עולם, לכולם לא רק לכוהנים. בהמשך ישוע אומר שאם לא נאכל את בשרו ונשתה את דמו אין לנו חיים בקרבנו.

מי שלא מקבל את מותו של ישוע באופן אישי כמוות שמכפר עליו כחוטא "ואוכל מהלחם" לא יכול לקבל את רוח הקודש שהקים את ישוע מהמתים. לכן בהמשך ישוע אומר: "הרוח הוא הנותן חיים, והבשר אין בו מועיל. הדברים אשר אני דברתי אליכם רוח המה וחיים המה." (יוחנן ו, 63)

הצגת לחם הביכורים

בחג השבועות הצגנו לפני אלוהים את לחם הביכורים ולא היה לנו חלק באכילתו. בברית החדשה אלוהים מציג לפנינו את ישוע בכור הקמים מן-המתים, לחם החיים, הלחם החי היורד מן השמים והוא נותן לנו "לאכול ממנו" הוא נותן לחלוק ביתרונות של מותו על הצלב עבורנו.

בחג הקציר הזה ישוע קורא לנו לשאת את עיננו ולראות את השדות, כי כבר הלבינו לקצור. (יוחנן ד, 35) אלוהים מוכן לשפוך את רוחו על כל מי שיאמין בבן.

"הן אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, אף כי האב מן השמיים יתן את רוח הקודש לשואלים מאיתו" (לוקס י״א, 13), אנחנו צריכים את רוח הקודש, אין ספק, אך אנחנו צריכים לבקש את רוח הקודש בכך גם אין ספק.

העובדה שקיבלנו את האמונה בישוע אינה מעידה על כך שגם נטבלנו ברוח הקודש, קבלת רוח הקודש הינה חוויה נפרדת וייחודית ואינה זהה ללידה מחדש. בין שאנחנו מקבלים את רוח הקודש בלידתנו מחדש ובין שאחריה הראיה לכך היא תמיד זהה: דיבור בלשונות כפי שהרוח נותן לדבר.

אם אתם צמאים, אז ישוע מזמין אותכם לבוא אליו: "איש כי יצמא יבוא אלי וישתה, המאמין כדבר הכתוב מבטנו ינהרו נהרי מים חיים, וזאת אמר על הרוח אשר ייקחוה המאמינים בו, כי לא ניתן רוח הקודש עדנה, יען אשר ישוע עוד לא נתפאר" (יוחנן ז, 38-39) ישוע כעת נתפאר והוא נישא לימין האלוהים ולקח מאת האב את הבטחת רוח הקודש והוא מוכן לשפוך אותה על כל המבקשים: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר." (יואל ג, 1) "ואשר גם אתם, נטועים בו אחרי אשר שמעכם דבר האמת, את בשורת ישועתכם, ואשר בו כשהאמנתם גם נחתמתם ברוח ההבטחה, רוח הקודש. כי זה ערבון ירושתנו, לפדות לו עם סגולה לתהילת כבודו." (אפסיים א, 13-14)

התפלל לקבל

  1. תאשר בתפילה את האמונה שלך בישוע כמושיע שלך, ואז תבקש באמונה לקבל את הטבילה ברוח הקודש עם הראיה של הדיבור בלשונות (שפה שלא ידועה לדובר).
  2. פתח את פיך כאדם צמא, כלומר תקבל את מה שישוע רוצה לתת לך- את רוחו.
  3. פתח את פיך ודבר באמונה דברים שאינך מבין את משמעותם.
  4. אל תחשוש מזה שאולי אתה מחקה משהו אחר
  5. תתפלל בקול בשפה החדשה שנתנה לך כך שתוכל לשמוע אותה במו אוזנייך
  6. ואחר, הפסק לדבר…(דע שהדיבור בשפה החדשה הוא תחת שליטתך)
  7. התחל שוב לדבר בשפה החדשה שניתנה לך. כעת תדע שהשימוש בה אפשרי בכל זמן נתון.
  8. תודה לישוע על המתנה הטובה והשלמה הזאת, ותהלל אותו על כך הוא ראוי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>