מנהיגות של אב


קישורים רלוונטיים


האב בוחר את הדרך בה משפחתו תלך

בתפקיד של האב, אלוהים איחד את הזכויות הגדולות ביותר עם האחריות הגדולה ביותר. הנושא הזה מופיע לכל אורך הכתובים. בימים שמלאה הארץ חמס, מיד לפני המבול, היה אדם אחד שמצא חן בעיני אלוהים — נח. אלוהים אמר לנח: "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה." (בראשית ז, 1) זאת הייתה הצדקה של נח שסיפקה הגנה לכל בני ביתו. בגלל שנח מילא את תפקידו כראוי לפני אלוהים, כראש המשפחה שלו, הייתה לו את הזכות להביא את כל משפחתו לתוך התיבה.

לתפוס מנהיגות בבית

מאוחר יותר, לאחר המבול, אלוהים התחיל לחפש איש שיעמוד בראשה של אומה מיוחדת, שעתידה להביא ברכה מיוחדת לכל המין האנושי. לבסוף אלוהים מצא את האיש שהוא חיפש, באברהם. בראשית יח, 19 מגלה את ההיבטים המיוחדים באופיו של אברהם שגרמו לאלוהים לבחור בו, מבין כל האנשים בימיו: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו."

אלוהים בחר באברהם בגלל סיבה אחת עיקרית: הוא ידע שהוא יכול לסמוך עליו להכשיר את בניו ואת בני ביתו ולחנך אותם בדרך יהוה. איזו חשיבות אדירה אלוהים וודאי מייחס להיבט הזה באופיו של גבר! אלוהים ציפה מאברהם ש"יְצַוֶּה" את בניו ואת בני ביתו. המילה "יְצַוֶּה" יכולה להישמע לא דמוקרטית לכמה מאיתנו. אבל זאת מילת המפתח בקטע הזה. ישנם זמנים שלגבר ישנה הן את הזכות והן את החובה לצוות. כשהוא עומד כנציג וכמושל של אלוהים בביתו, הוא אינו יכול להיות חלש ומתפשר. הוא חייב לומר בנחישות לאשתו וילדיו, "אני מבקש מכם לעשות כך או כך."

יהיו גברים שישאלו, "מה אשתי וילדיי יאמרו? הם אינם רגילים לשמוע אותי מדבר כך!" האם תרשה לי לשער כיצד הם יגיבו? אולי יקח להם מספר דקות להתאושש מההלם, אבל לבסוף הם יאמרו, "לפחות — יש לנו גבר בבית!" הן האשה והן הילדים יודעים בליבם מי צריך להנהיג, והם יגיבו לאבא שיקח את מקומו הנכון. נשים רבות נאלצו לתפוס מנהיגות בגלל שבעליהן נכשלו לעשות כך; והן תשמחנה לוותר על זה אם הגבר יקח את מקומו ואת אחריותו בבית.

הכישלון של לוט

ראינו שזה היה האופי וההתנהלות של אברהם בביתו שהובילה לבחירתו על־ידי אלוהים. מכל מקום, האחיין של אברהם, לוט, מייצג את הניגוד הטרגי. לוט התחיל את דרכו עם אברהם. הוא ראה את הברכות של אלוהים ושמע את ההבטחות של אלוהים. למרות הכל הוא עשה החלטה טפשית ומרושעת. הוא בחר להוביל את משפחתו לתוך העיר הבזויה סדום. (בראשית יג, 10 ־ 13 ) לוט הוביל את משפחתו לתוך סדום, אבל כשהיה צורך להוביל אותם החוצה כדי להציל את חייהם, הוא לא עשה זאת. כאשר המשפט של אלוהים בא על העיר, לוט איבד את כל משפחתו, חוץ משתי בנותיו. (בראשית יט, 15 ־ 26 )

אבות, הרשו לי לומר את זה בפשטות: אם אתה מכיר את הדרך של אלוהים, אל תבחר באותו נתיב טפשי כמו לוט. ייתכן ותוביל את משפחתך לתוך סדום — לתוך העולם ותענוגות החטא והתעתועים שבו. ייתכן והעולם יהיה מרכז החיים בביתך. ואז ייתכן שיום אחד ימאס לך מהעולם ותרצה לשוב חזרה לדרך אלוהים. אז חשוב שתזכור: ייתכן שהמשפחה שלך כבר לא תרצה ללכת אחריך. ייתכן שאתה שהובלת אותם לסדום, לא תוכל להוציא אותם החוצה משם לאחר מכן!

הבחירה של יהושע

כעת נבחן מנהיג נוסף של ישראל — יהושע. בסוף חייו, לאחר שהביא את ישראל לתוך הארץ המובטחת, יהשע איתגר אותם עם החלטה: "בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן" — את אלוהי מצרים או את אלוהי האמורי, או את יהוה אלוהים, המושיע שלכם. ואז יהושע הוסיף, "וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהוָה." (יהושע כד, 15 ) שנים נדהמתי מהמילים האלו של יהושע. כמובן, שהוא היה יכול להחליט באופן אישי עבור עצמו, לעבוד את אלוהים. אבל מהיכן הביטחון שגם המשפחה שלו תעבוד את אלוהים? ואז יום אחד הבנתי את הביטחון של יהושע. הוא החזיק בעמדה שניתנה לו על־ידי אלוהים, ככוהן, נביא ומלך בביתו. לכן הוא ידע שהוא יכול לסמוך על הנאמנות של אלוהים, לכבד אותו בעמדה הזו — על־ידי כך שהוא יענה לתפילות שלו עבור משפחתו, ויאשר את ההכרזות הנבואיות שהוא ביטא עבורם, ועל־ידי כך שהוא ייתן לו סמכות למלוך בביתו. הביטחון של יהושע לא היה מבוסס על מה שהוא היה בעצמו, אלא על הנאמנות של אלוהים לתפקיד האב שהוא החזיק בו.

אמונתו של אב

בואו נפנה כעת לאחד הקטעים המצוטטים ביותר מהברית החדשה, מעשי השליחים טז, 30 ־ 31 . הסוהר הפיליפי, תחת הרשעה עמוקה, שאל את שאול וסילא, "אֲדֹנַי מָה אֶעֱשֶׂה וְאִוָּשֵׁעַ?" התשובה שלהם הייתה, "הָאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְתִוָּשַׁע אַתָּה וּבֵיתֶךָ."

יום אחד כאשר קראתי את ההבטחה הזאת לגברת שהייתה מוטרדת לגבי הישועה של משפחתה, רוח הקודש דיבר בעדינות אבל בתקיפות לרוחי: "אתה משתמש בהבטחה הזאת בדרך שהיא לא נכונה. היא לא נאמרה לאישה אלא לגבר. כבעל ואב, לסוהר הפיליפי היתה את הזכות שניתנה לו מאלוהים לדרוש את הישועה של כל משפחתו." אלוהים העניק לכל אב, מתוקף מעמדו, הן את הזכות והן את האחריות לממש אמונה עבור הישועה של משפחתו.

האם זה אומר שבני משפחה אחרים יכולים להיוושע על בסיס אמונת האב בלבד, מבלי לממש אמונה אישית לעצמם? לא, זו לא המשמעות של הדבר. הכוונה היא שדרך האמונה והשירות של האב בתפקיד שניתן לו מאלוהים, כל בן משפחה יגיע לאמונה אישית במשיח וכך יוושע. זה לא אומר שמשפחה לא יכולה להיוושע באמצעות האמונה של אמא מאמינה או בן/בת משפחה אחר/ת. רחב, הזונה מיריחו, מהווה דוגמא יפיפה לאשה שאמונתה והאומץ שלה הביאו ישועה לכל משפחתה.

מתוך ההרס המוחלט של העיר בה היא חיה, "וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ." (יהושע ו, 23 ) זה היה הפרי של אמונתה של רחב. מכל מקום, לאב יש מערכת יחסים שונה במהותה משאר בני המשפחה, עם משפחתו. אם הוא לוקח את התפקיד שאלוהים נתן לו כראש הבית שלו, יש לו גם את הזכות מאלוהים לדרוש את ההבטחה של הישועה לבני ביתו. הזכות הזאת אינה מתבססת על האמונה האישית של האב, אלא על תפקיד האבהות שבו הוא מחזיק. אלוהים מתייחס כאן לתפקיד ולא רק לגבר שמחזיק בו.

תוצאות הרשלנות של האבות

דבר אלוהים מציע אזהרות רבות בנוגע לתוצאות הרעות שיהיו כאשר הורים — ובעיקר אבות — נכשלים לעמוד באחריות שניתנה להם מאלוהים בביתם. בספר דברים כח, 15 ־ 68 נמצאת רשימה ארוכה של קללות שאלוהים הזהיר את ישראל שיבואו עליהם אם הם לא יצייתו לחוקיו. כאשר קראתי את הרשימה הזו יום אחד, נדהמתי מפסוק 41 : "בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי." הפסוק הזה פונה בעיקר לגברים לפי שנאמר "תוליד".

המחשבה הפשוטה שצצה בליבי, היא שהילדים ניתנו לנו מאלוהים על־מנת שנהנה מהם. הם נועדו להיות מקור בלתי פוסק של עונג עבורנו כהורים. למרות זאת, כמה הורים היום באמת נהנים מילדיהם? אני זוכר ששמעתי פעם מטיף, בעל משפחה גדולה, שהתפלל: "אדון, עזור לנו לזכור שהילדים שלנו הם ברכה, לא עול." איכשהו נוצר אצלי הרושם שהוא לא ציפה לתשובה חיובית לתפילתו. כהורים, אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: הילדים שלנו יזהו את הגישה האמיתית שלנו כלפיהם — גם אם נרגיש שהם עול או נרגיש שהם ברכה. והם יגיבו בהתאם.

אם אנחנו נכשלים בלחנך ולהתייחס לילדים שלנו בדרך כזו שמראה להם שאנו נהנים מהם, מה תהיה האלטרנטיבה? דברים כח, 41 אומר לנו בבירור שהם "יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי". האם זה לא מה שקרה למיליוני ילדים בתרבות שלנו כיום? הם נפלו בשבי של — סמים, סקס, תורת הנסתר ואינספור כבילויות אחרות של השטן. ילדים אלו מצויים בשבי בדיוק כמו שבא כוח זר ולקח אותם לעבדות. האחריות מצויה בידיהם של האבות שנכשלו ביחסם לילדיהם, ונכשלו בללמד אותם את הדרך של אלוהים.

לשמור על הדעת

מלאכי ב, 7 מתאר את הכוהן, כשומר ומורה של דבר אלוהים: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ." (דַעַת, מתייחס כאן לדעת של דבר אלוהים). ככוהן בביתו, לכל אב יש את האחריות הזאת — לשמור על כך שבני ביתו ידעו את הדבר, וללמד אותם את הדבר של אלוהים. מה קורה אם האבות/כוהנים בימינו נכשלים במילוי האחריות שלהם? בהושע ד, 6 אלוהים מסכם את התוצאה הטרגית: "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְאךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי."

איזה דבר מפחיד זה, שאלוהים עצמו אומר לנו שהוא "ישכח" את ילדינו! כשאב דוחה את הדעת של דבר אלוהים, הוא לא מתאים יותר לשמש ככוהן עבור משפחתו. כתוצאה, ילדים מאבדים את ההגנה של הסמכות והכיסוי של האב והופכים טרף לכל התחבולות וההתעיות של השטן. מדוע הארץ שלנו מלאה היום בילדים אבודים, ילדים שהם זרים להבטחות הברית של אלוהים והברכות שלו? בגלל שהאבות שלהם שכחו את הדבר של אלוהים!

דבר הבטחה

במלאכי ד, 5־ 6 המילה האחרונה בספר זה היא, קללה — אבל לפניה באה הבטחה: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם באמצעות התגלות נבואית, התנ"ך כאן מתאר את הבעיה החברתית הכי דחופה בתקופה שלפני תום העידן הזה: בתים מפורקים והרוסים, עם ילדים והורים מנותקים. כמה מדוייק הדבר של אלוהים! זהו בדיוק המצב שמולו אנחנו מתמודדים כיום. אם לא יהיה ניתן לשנותו ישנה רק תוצאה אחת אפשרית — חֵרֶם (קללה) על כל הארץ.

בכל אופן, אלוהים מבטיח לשלוח שליח, שישיב "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם." תודה לאל, המצב הוא לא חסר תקווה! פיוס ושיקום בבתים שלנו הוא עדיין אפשרי. זהו המסר של רוח אלוהים עבורנו היום. אבל אנחנו חייבים להבחין בסדר שדבר אלוהים כונן. תחילה, האבות חייבים לשוב לילדיהם. פיוס בכל בית חייב להתחיל מהצד של האבות. אם האבות ישובו ממעשיהם וינמיכו עצמם לפני ילדיהם, אז לב הילדים גם ישוב לאבותם.

אבות, אני מאתגר אתכם להיות גברים! קומו וקחו את מקומכם, תחת אלוהים, כראשים של בתיכם! אם הייתם רשלנים, שובו ובקשו סליחה מנשותיכם וילדיכם. תתפייסו עימם. ואז תובילו את המשפחה שלכם לתוך השפע של אלוהים עבורם.

דרק פרינס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>