הנישואים הם ברית


קישורים רלוונטיים


כשגבר ואישה המאמינים בברית החדשה מתחתנים, הם עוברים יחד דרך הקורבן של ישוע על הצלב. כל אחד מהם אומר כפי שאמר שאול, "עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶחְיֶה עוֹד כִּי אִם הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי." (גלט' ב, 20)

לאחר שהם התחייבו זה לזו, כל אחד מהם פונה לאחור ומביט אל הצלב. הבעל אומר, "כשעברתי דרך הקורבן, מתתי. אני מוותר על חיי. כעת אני חי את חיי בבת זוגי. היא הביטוי של חיי." האישה אומרת את אותו הדבר: "כשעברתי דרך הקורבן הזה, מתתי. איני חיה עוד לעצמי. אני חיה עכשיו לזה שעימו יש לי ברית." כל אחד מהם מוותר על חייו עבור האחר. זהו הבסיס לנישואים במשיח, והבסיס היחיד עליו נישואים באמת יכולים להצליח.

מערכות היחסים החשובות ביותר לאדם:

1.    מערכת היחסים של המאמין עם אלוהים
2.    מערכת היחסים בין בני זוג נשואים
3.    מערכת היחסים שבין המאמינים, איש עם רעהו

ילדים שהם פרי של ברית בין איש לאשתו כלולים, על כן, בברית שנכרתה לפני אלוהים על־ידי הוריהם. הבסיס לכל אחת ממערכות היחסים האלה הינה ברית, שזו צורת ההתחייבות הרצינית והמחייבת ביותר שהכתובים מתארים. אין שום מערכת יחסים ממושכת שיכולה להתקיים בהתאם לעקרונות הכתובים, בלא ברית. שתי פיסקאות יסודיות בתנ”ך מצביעות על כך שנישואים הינם ברית. קודם כל כתוב שהחוכמה תציל אותך:

מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. (משלי ב, 16־17)

לפי פיסקה זו, אישה שאינה נאמנה לבעלה, למעשה שוכחת או מפרה את הברית שהיא כרתה עם בעלה לפני אלוהים. לפיכך, נישואים הינם ברית הנכרתת בין איש לאישה לפני אלוהים.

בספר מלאכי, אלוהים שוב מתייחס למאפיין את ברית הנישואים. בני ישראל התלוננו, "אנחנו מתפללים כל הזמן. אנחנו תמיד במקדש. אז למה, אלוהים, אתה לא עונה לתפילותנו?" אלוהים השיב במלאכי ב, 14:

וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה; עַל כִּי יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ.

אלוהים, אם כן, פונה בפיסקה הזו אל בעלים הבוגדים בנשיהם. הוא אומר, "זה לא משנה באיזו תכיפות אתם מתפללים או כמה זמן אתם מבלים בקהילה. אם אינכם נאמנים לברית המחייבת אתכם לנשיכם, אני לא אשמע לתפילותיכם." אלוהים הודיע שאיש כזה הינו מפר ברית.

אם כן, חוסר נאמנות להתחייבות הנישואים משמעה הפרת ברית, גם לגבי גברים וגם לגבי נשים. משום כך, ניאוף הוא חטא חמור יותר מזנונים. זנונים — קיום יחסי מין לפני הנישואים — זה חטא, אולם זה לא חטא שמפר ברית. ניאוף, מכל מקום, משמעו הפרת ברית. לכן, זהו חטא חמור הרבה יותר.

סוד הברית

ברית הינה אחד הסודות של אלוהים. לא ניתן להבין את משמעות המושג “ברית”, כפי שהוא מופיע בכתובים, אלא על־ידי התגלות. רק אלוהים יכול לאפשר לנו להבין באמצעות הכתובים מהי ברית. משורר תהילים כתב:

סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. (תהילים כ״ה, 14)

ברית, אם כן, הינה אחד מהסודות של אלוהים, סוד שהוא מגלה ליראיו בלבד, מי שיכולים להבין מהי ברית, ולהיכנס אליה.

באיגרת אל האפסיים ה, 22־31 שאול אומר שיחסי הנישואים בין בעל לאשתו הינם דפוס, או תמונה, של היחסים בין המשיח לקהילתו. לאחר מכן הוא מוסיף, "גָּדוֹל הַסּוֹד הַזֶּה." (פס' 32) עלינו להבין את המשמעות המיוחדת של המילה סוד כפי ששאול משתמש בה בפיסקה הזו.

האנשים באותה עת הכירו את מה שכוּנה "כתות סודיות". הכתות הללו חשפו את סודותיהן רק למי שעברו טקסי קבלה חסויים ביותר. אם לא עברת את טקסי הקבלה, נאסר עליך ללמוד את הסודות. על כן, כששאול מתאר את הנישואים כ"סוד", הוא רומז לכך שאנו יכולים להבין את טבעם רק אם עברנו את התהליך התואם. זה קורה כאשר, על־ידי טקס הנישואים, איש ואישה נכנסים לברית, הן עם אלוהים, והן זה עם זו. רק כשהם מוכנים להתחייב בברית שכזו, יש ביכולתם להתחיל לגלות את טבעם האמיתי של הנישואים. זוגות שאינם מוכנים למלא את התנאי הזה יכולים לחוות את הפן החוקי והפיזי של נישואים, אולם טבעם האמיתי יוותר חתום בפניהם. עבורם זו עדיין תעלומה — סוד.

עלינו לזכור גם, שנישואים הם לא רק חוזה חברתי במישור האנושי. במקורם ובעיקרם, נישואים הינם רעיון תנ"כי. על־מנת להיכנס בסוד הנישואים, עלינו להבין תחילה למה הכתובים מתכוונים במושג "ברית". מוטב יהיה, אם כן, ללמוד בקצרה את העקרונות הנכונים לכל הבריתות בכתובים.

נתבונן בקטעים שונים כתובים המבהירים את עקרונות הברית. בפסוקים הבאים מספר תהילים, נאמר לנו מי הם האנשים איתם אלוהים כורת ברית:

יִקְרָא [אלוהים] אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי [קדושי] כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח." (תהילים נ, 4־5)

מי הם חסידי אלוהים, קדושיו? התנ"ך אומר שחסידי אלוהים הם אלה שכרתו עימו ברית על בסיס קורבן. כל ברית חייבת להתבסס על קורבן. שם הפועל "לכרות" רומז על סכין חדה ושפיכת דם. זוהי רק תזכורת נוספת לכך שברית דורשת קורבן, וקורבן מצריך שפיכת דם — להקריב חיים.

באיגרת אל העברים ט, 16־17 הכותב אומר שברית או צוואה נעשים תקפים רק במותו של מישהו. המילה היוונית המתורגמת כאן ל"צוואה" הינה diatheke, שזו מילה שלרוב משמשת ביוונית במשמעות "ברית". על־פי תרגום זה, פסוקים אלה מציגים עובדה משמעותית מאוד בנוגע למושג הברית:

כִּי בִמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּרִית… צָרִיךְ שֶׁתִּוָּדַע מִיתַת הַנֹּתֵן. כִּי רַק בְּמוֹת הַמֵּת תִּכּוֹן הַצַּוָּאָה [הברית] וְאֵין לָהּ תֹּקֶף בְּחַיֵּי הַנֹּתֵן.

לפיכך, כשאתה כורת ברית, אתה לאמתו של דבר, חותם על פקודת המוות שלך! זו החלטה כבדת משקל, התחייבות מוחלטת.

אברהם חי חיים המבוססים על ברית עם אלוהים. לאלוהים ולאברהם הייתה מערכת יחסים אישית נפלאה. לילה אחד אלוהים הראה לאברהם שהוא עתיד לתת לו את ארץ כנען לירושה. אברהם שאל, "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?" (בראשית ט״ו, 8) אלוהים הגיב בכריתת ברית. במילים אחרות, ההתחייבות הסופית של אלוהים בכל עניין נעשית באמצעות ברית. כשאלוהים כורת ברית הוא לא צריך להוסיף לכך שום דבר.

בכריתת הברית הזו, אברהם הונחה על־ידי אלוהים לקיים מנהג שהיה מוכר באותה עת במזרח התיכון: לבתר לשניים קורבנות בעלי חיים, ולהניח את הבתרים כשביניהם מרווח. לאחר מכן, כל צד שנכנס לברית, עבר בין הבתרים. הכתובים אינם מציינים מתי עבר אברהם בין הבתרים, אולם בברא’ טו, 17, מתואר כיצד אלוהים עשה זאת:

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

בלפיד האש הזה, אלוהים עבר בין בתרי הקורבנות הללו. כותב האיגרת אל העברים מזכיר לנו כי "אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא." (י״ב, 29)

מה זה אומר לעבור בין בתרי הקורבן? זה אומר שברגע שאתה עובר דרך הקורבן ומביט על הגוויות, אתה למעשה אומר, "המוות הזה היה מותי. מרגע זה ואילך אני מת לעצמי וחי לזה שעימו אני בברית." אברהם ויתר על חייו כדי לחיות בברית עם אלוהים. אולם זכור כי אלוהים עשה את אותו הדבר עבור אברהם.

כל צד בברית יכול לטעון לכל מה שנמצא בבעלותו של האחר. כך, מאוחר יותר, על בסיס הברית הזו, אלוהים אמר לאברהם, "אני רוצה את בנך יצחק, בנך יחידך, אשר אהבת, העלה לי אותו לקורבן במקום שאראה לך." (ר' ברא' כ״ב, 2)

אברהם היה שומר ברית. הוא לא התווכח ולא התעכב. הוא הגיב, "טוב, אלוהים, הנני. אלך אל המקום. אעלה את הקורבן." ומוקדם בבוקר למחרת הוא יצא אל המקום שנקבע.
ממש ברגע האחרון, כשאברהם הרים את ידו כדי להנחית את המאכלת על גוף בנו, אלוהים אמר לו: "טוב, אברהם. אינך צריך לעשות זאת. עכשיו אני יודע שאתה ירא אותי, מאחר שלא חשכת את בנך יחידך ממני." זו ברית!

אבל זה לא סוף הסיפור. קרוב לאלפיים שנה מאוחר יותר, אלוהים אמר, "אברהם וצאצאיו צריכים קורבן. יש רק אחד שיוכל להקריב את הקורבן הזה — בני. אברהם היה נכון להקריב את בנו עבורי. עתה אקריב את בני עבורו." זה היה חלקה האחר של הברית שהחלה על הר המוריה. אלוהים קיים את חלקו בברית כך שהוא העלה את בנו ישוע בגולגלתא כקורבן הסופי, המספיק לגמרי, בעד חטאי האנושות.

מנקודת המבט הזו, ההיסטוריה היא הפועל היוצא של הבריתות אותם כרת אלוהים עם עמו. לא ניתן יהיה להדגיש בצורה ברורה יותר את החשיבות והמשקל של ברית שנכרתה.

כעת נתמקד בברית הנישואים. כשגבר ואישה המאמינים בברית החדשה מתחתנים, הם עוברים יחד דרך הקורבן של ישוע על הצלב. כל אחד מהם אומר כפי שאמר שאול, "עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶחְיֶה עוֹד כִּי אִם הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי." (גלט' ב, 20)

לאחר שהם התחייבו זה לזו, כל אחד מהם פונה לאחור ומביט אל הצלב. הבעל אומר, "כשעברתי דרך הקורבן, מתתי. אני מוותר על חיי. כעת אני חי את חיי בבת זוגי. היא הביטוי של חיי." האישה אומרת את אותו הדבר: "כשעברתי דרך הקורבן הזה, מתתי. איני חיה עוד לעצמי. אני חיה עכשיו לזה שעימו יש לי ברית." כל אחד מהם מוותר על חייו עבור האחר. זהו הבסיס לנישואים במשיח, והבסיס היחיד עליו נישואים באמת יכולים להצליח.

הגישה הזו הפוכה לגישה הרווחת כיום. זו הסיבה לכך שכל כך הרבה נישואים נכשלים. יותר מדי אנשים נכנסים כיום לנישואים כשהם תוהים, מה יצא לי מזה? זה לא עובד. הגישה של הכתובים אומרת, מה אתן כדי שזה יצליח? וזה עובד!

אדם לא המציא את הנישואים. הוא אפילו לא ידע שהוא צריך אישה. נישואים נתהוו במקורם בדעתו של אלוהים. חוקי הנישואים ומטרת הנישואים נקבעו על ידי אלוהים.
מטרתו של אלוהים לנישואים הינה אחדות בין בני הזוג. אולם הכתובים מבהירים היטב שישנו רק בסיס אחד לאחדות אמיתית בין בני אדם, גברים או נשים: ברית. כך התנ”ך מתאר נישואים:

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. (ברא' ב, 24)

המפתח לנישואים הוא שתי מילים: עזוב ודבוק. אם לא תעזוב, לא תוכל לדבוק. אם אינך נכון לעזוב את הוריך וליצור התחלה חדשה, לעולם לא תשיג אחדות אמיתית עם בת הזוג שלך.

ישנן תרבויות בהן לעיתים קרובות הנישואים כושלים, משום שהתרבות מלמדת שעל האיש לדבוק באביו ואימו, במקום באשתו. נאמנותו כלפי הוריו עומדת בינו לבין נאמנותו לאשתו.

מן ההכרח שנבין כי נישואים, כפי שהם מוצגים בכתובים, אינם מנהג חברתי או תרבותי. לעיתים קרובות, מנהגים תרבותיים ומסורות קובעים את אופיו של טקס הנישואים וחגיגת הארוע. בארץ, למשל, הישראלים נוהגים להתחתן על־פי מנהגים תרבותיים שונים שלעתים קשורים לארץ מוצאם או מוצא הורי החתן והכלה. זה לגיטימי. אבל טבעם החיוני של הנישואים נקבע בידי אלוהים עצמו בראשית ההיסטוריה האנושית: האיש יעזוב את אביו ואימו וידבק באשתו. זה הבסיס היחיד עליו איש ואישה יכולים להשיג אחדות אמיתית.

ישנה אי הבנה נוספת בנוגע לנישואים ששכיחה כיום. במקרים רבים, אנשים נוהגים להתייחס לנישואים כאל ניסוי. זו שגיאה. נישואים הם מחויבות, לא ניסוי. זו סתירה לדבר על "מחויבות ניסיונית". רק באמצעות מחויבות משותפת, יתיר אלוהים את החסד, לו זקוקים האיש או האישה על־מנת לחיות באחדות עם בן או בת זוגם.

אחת העובדות המרגשות על אלוהי הכתובים, הינה שהוא חפץ להתגלות לבני אדם. ההתגלות שלו היא אחד האוצרות היקרים ביותר שאלוהים מציע לנו. הערוץ העיקרי דרכו הוא מתגלה הוא הכתובים. זו זכות גדולה אף יותר, כשאלוהים בוחר להתגלות לא רק לנו, אלא גם לאחרים דרכנו.

אלוהים פעל תכופות בדרך זו באמצעות נביאי התנ"ך:

  • להזהיר את אנשי יהודה מנפילתם ההולכת וקרבה בשבי, אלוהים הורה לירמיה להניח מוסרות על צווארו. (ר' ירמיהו כ״ז, 2.)
  • לתאר את נפילתה הקרובה של ירושלים בשבי בידי צבא בבל, אלוהים הורה ליחזקאל לחפור מתחת לחומה ולהתנהג כמו מישהו שבורח מעיר נצורה. (ר' יחזקאל י״ב, 4־5.)
  • להדגים את אהבתו וסליחתו של אלוהים כלפי ישראל, אלוהים הורה לנביא הושע להינשא לזונה. (ר' הושע א, 2.)

ישנם עוד דוגמאות רבות דומות לאורך התנ”ך. אנו רואים אם כן, שאחת הדרכים בהן נוכל להיות נבואיים, הינה באמצעות מסר שלאו דווקא יבוטא באופן מילולי, אלא יוצג בפועל באמצעות מעשינו. לאור זאת, נישואים במשיח נושאים אופי של מסר נבואי יפייפה. ראשית, מערכת היחסים האישית בין איש לאשתו מציגה את קשר האחדות שרק מערכת יחסים המבוססת על ברית יכולה לייצר.

אולם ישנו מסר נוסף ואף נשגב יותר שנישואים אמיתיים במשיח מעבירים. באפסיים ה, 25 שאול אומר:

הָאֲנָשִׁים אֶהֱבוּ אֶת נְשֵׁיכֶם כַּאֲשֶׁר גַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הָעֵדָה וַיִּתֵּן אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדָהּ.

לבעל המאמין יש את זכות היתר להביע כלפי אשתו את אותה אהבה מקריבה, המוסרת עצמה, שישוע מביע כלפי קהילתו. מן הצד האחר, שאול אומר באיגרת  אל האפסיים ה, 24:

אֲבָל כַּאֲשֶׁר תִּכָּנַע הָעֵדָה לַמָּשִׁיחַ אַף כֵּן הַנָּשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן לְכָל דָּבָר.

לאישה המאמינה יש את זכות היתר התואמת להביע ביחסיה עם בעלה, אותו סוג של אהבה מלאת הערכה שהקהילה מביעה כלפי ישוע, אדונה.

כיום, גישות כגון אלה, הנובעות מחיים שהוקרבו, נדחקות הצידה בבוז. דווקא משום כך, חשוב שמאמינים ייצגו ביחסי נישואיהם את מערכת יחסי האהבה שבין ישוע לקהילתו. לעיתים, יכולה עדותנו להשפיע יותר ממוצא פינו. כמו נביאי התנ"ך, נוכל להיות נבואיים לא רק בדברינו, אלא גם במעשינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *