סיבות עיקריות לקללות



מראי מקום לפודקאסט

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל־הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן. אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּלהָעָם אָמֵן. אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. (דברים כ״ז 15-26)

כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. (ירמיהו י״ז, 5-6)

אֲהָהּ גָּלָטִים חַסְרֵי דָעַת מִי הִתְעָה אֶתְכֶם בִּכְשָׁפָיו (לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל־הָאֱמֶת) אַחֲרֵי אֲשֶׁר צֻיַּר יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַצָּלוּב לְנֶגֶד עֵינֵיכֶם. רַק זֹאת אֶחְפֹּץ לִלְמֹד מִכֶּם הַאִם מִמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה קִבַּלְתֶּם אֶת הָרוּחַ אוֹ מִשְּׁמוּעַת הָאֱמוּנָה. הַסְכָלִים אַתֶּם כָּל־כָּךְ הַחִלּוֹתֶם בָּרוּחַ וְעַתָּה תְּכַלּוּ בַבָּשָׂר. (גלטים ג, 1-3)

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא בִּרְכַּת אַבְרָהָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל הַגּוֹיִם לְמַעַן אֲשֶׁר נִקַּח אֶת הַבְטָחַת הָרוּחַ עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה. (גלטים ג, 13-14)

וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה, אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה, וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה. וַיֹּאמֶר אֵלַי, זֹאת הָאָלָה, הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. כִּי כָל הַגֹּנֵב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה וְכָל הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה. הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר. וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו. (זכריה ה, 1-4)

וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי. כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם. (מלאכי א, 14)

הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי. וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ; הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים. הַגּוֹי כֻּלּוֹ. הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי. (מלאכי ג, 8-10)

וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר; אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ. וַיְהִי יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ; וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ. (יהושע ו, 26)

בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה; בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגִיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. (מלכים א׳ ט״ז, 34)

וַיְהִי מִמָּחֳרָת בְּצֵאתָם מִבֵּית־הִינִי וַיִּרְעָב. וַיַּרְא תְּאֵנָה מֵרָחוֹק וְלָהּ עָלִים וַיָּבֹא לִרְאוֹת הֲיִמְצָא בָהּ פֶּרִי וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָא בָהּ כִּי אִם עָלִים כִּי לֹא הָיְתָה עֵת תְּאֵנִים. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ מֵעַתָּה אִישׁ אַל יֹאכַל פְּרִי מִמֵּךְ עַד עוֹלָם וַיִּשְׁמְעוּ תַּלְמִידָיו.

וַיְהִי הֵם עֹבְרִים בַּבֹּקֶר וַיִּרְאוּ אֶת־הַתְּאֵנָה כִּי יָבְשָׁה מִשָּׁרָשֶׁיהָ. וַיִּזְכֹּר פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי הִנֵּה הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר אֵרַרְתָּהּ יָבֵשָׁה. וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם תְּהִי נָא בָכֶם אֱמוּנַת אֱלֹהִים. כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר אֶל הָהָר הַזֶּה הִנָּשֵׂא וְהֵעָתֵק אֶל תּוֹךְ הַיָּם וְאֵין סָפֵק בִּלְבָבוֹ כִּי אִם יַאֲמִין כִּי יֵעָשֶׂה דְבָרוֹ כֵּן יִהְיֶה לּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמָר. (מרקוס י״א, 12-14 ; 20-23)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>