רוח הקודש: כיצד להמנע מפיגור רוחני



כִּי כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה. (רומים ח, 14)

אז על מנת להתבגר, לגדול לכדי בגרות מילדות, אנחנו צריכים להיות מודרכים כדרך קבע על ידי רוח הקודש. אחרת, אנחנו פשוט נותרים מפגרים רוחנית. אנחנו יכולים להיות ילדים של אלוהים, להיוולד מחדש אולם לעולם לא להיות בוגרים.

רוח הקודש הוא מישהו ולא משהו. הוא אישיות. עלינו ללמוד להתייחס לרוח הקודש כאישיות. לא כאל השראה מסויימת לא כאל מושג תיאולוגי מופשט אלא כאל מישהו, אישיות אמיתית, כמו שאלוהים האב ואלוהים הבן הם אישיות כמו שבעלך או אישתך הם אישיות. כמו שאביך או אמך, בנך או בתך. כל עוד שאינך מתייחס כך לרוח הקודש לא תוכל להיות מודרך על ידיו.

מה ישוע אמר על רוח הקודש בחיי התלמידים?

יוחנן י״ד, 16-17:

וַאֲנִי אֶשְׁאֲלָה מֵאָבִי וְהוּא יִתֵּן לָכֶם פְּרַקְלִיט אַחֵר אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן אִתְּכֶם לָנֶצַח, אֶת רוּחַ הָאֱמֶת אֲשֶׁר לֹא יָכֹל הָעוֹלָם לְהַשִּׂיגוֹ בַּאֲשֶׁר לֹא יִרְאֵהוּ וְלֹא יֵדָעֵהוּ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֹתוֹ כִּי הוּא שֹׁכֵן אִתְּכֶם וְיִהְיֶה בְּקִרְבְּכֶם.

המילה פרקליט נגזרת ישירות מהמושג ביוונית שפירושו ״מישהו הנקרא לעזרתך״. בתרגומים אחרים רוח הקודש נקרא ״מנחם״ או ״יועץ״. ישוע בהמשך מסביר שהוא עוזב את הארץ לאחר כשלוש שנים בלבד. אולם במקומו יבוא אחר. כאשר ישוע עלה לשמים, אישיות אחת עזבה. 10 ימים לאחר מכן ביום שמצויין כחג השבועות בברית החדשה, מישהו אחר ירד מהשמים. העובדה שישוע מדגיש כאן בדבריו היא שרוח הקודש הולך להיות איתנו לנצח.

יוחנן ט״ז, 7:

אוּלָם אֱמֶת אַגִּיד לָכֶם כִּי לֶכְתִּי אַךְ טוֹב לָכֶם כִּי אִם לֹא אֵלֵךְ לֹא יָבֹא אֲלֵיכֶם הַפְּרַקְלִיט וְאִם הָלַכְתִּי אֶשְׁלָחֵהוּ אֲלֵיכֶם.

ישוע אומר שאפילו למרות שאנחנו מאוד אוהבים אותו ורוצים אותו איתנו, עדיף לנו שהוא ילך ורוח הקודש תחליף אותו בנוכחות על הארץ. הוא אומר שזה לטובתנו. ישוע אמר ״אם לא אלך, המנחם לא יבוא אבל אם אלך, אני והאב נשלח יחד את המנחם במקומי ומצבכם יהיה הרבה יותר טוב. התיעוד שבספר מעשי השליחים מעיד על כך. מרגע שרוח הקודש בא, לתלמידים היתה תפיסה מחודשת לגבי השרות של ישוע, הסמכות שלו והעמידה שלהם לפני אלוהים. המסר אותו הם היו צריכים להטיף היה להם הרבה יותר ברור. המשמעות של נבואות התנ״ך היתה ברורה להם. פטרוס עמד והחל לצוטט את הנביא יואל. בטוחני שמספר שעות קודם לכן הוא לא יכול היה לומר דבר על הנביא יואל. מרגע שרוח הקודש בא הם התמלאו אור, הבנה, אומץ וסמכות.

כפי שציינתי קודם, ישוע תמיד דיבר על רוח הקודש בכינוי הגוף ״הוא״ ולא ״זה״. אולם ישוע עובר על חוקי הדקדוק ומדבר על רוח הקודש בגוף שלישי: ״הוא״. רוח הקודש הוא אישיות.

מה הוא לא?

הוא לא סוג של מוזה או השראה. הוא לא מושג תיאולוגי מופשט הוא לא מערך שיטתי או מקבץ חוקים. הוא לא חלק מהסולם ההיררכי של הכנסייה. הוא לא חצי משפט באני מאמין שלנו. הוא אישיות. ניתן לסכם את ההיסטוריה של הכנסיה הנוצרית באופן הבא: 19 מאות של נסיון למצוא מערכת חוקים בטוחה מספיק שלא תצריך הישענות על רוח הקודש. אמנם חשוב להבין שבשביל הקהילה של ישוע המשיח אין שום מערכת שכזו. אין שום מערכת חוקים שום תיאולוגיה שום היררכיה ושום שירות בשר ודם שיכול לקחת את מקומו של רוח הקודש. הוא בלתי ניתן להחלפה. לכן עלינו לטפח מערכת יחסים אישית עם רוח הקודש.

מהי הדרישה העיקרית למערכת יחסים שכזו?

זוהי אותה דרישה לכל מערכת יחסים מוצלחת אחרת. בין אם זה בין הורים וילדים, בעל ואישה או בין חברים. מילת המפתח הינה ״רגישות״. אני מאמין שזהו המאפיין החיוני ביותר עליו עלינו להתמקד כאשר אנחנו מטפחים את יחסינו עם רוח הקודש. אם יש משהו שהקהילה של ישוע צריכה להתחרט עליו כגוף וכיחידים זה כל השנים בהן לא היינו רגישים לרוח הקודש. כל הפעמים בהן כל אחד מאיתנו לא היה רגיש לרוח.

לסיום אני רוצה להעלות עובדה נוספת, בעלת חשיבות מכריעה. רוח הקודש הוא אדון.

2 לקורינתים ג, 17:

הָאָדוֹן הוּא הָרוּחַ…

בברית החדשה, הביטוי ״האדון״ הוא מקביל לשם של אלוהים, יהוה, שזה השם של אלוהי האמת. וכששאול אומר ״האדון הוא הרוח״ הוא אומר בעצם ״הרוח הוא אלוהים״. הוא בדיוק אלוהים כשם שהאב והבן הם אלוהים. אם אתה מאמין שהאב הוא אדון והבן הוא אדון אתה חייב להכיר בכך שגם הרוח הוא אדון.

ובהמשך הפסוק שאול אומר:

וּבַאֲשֶׁר רוּחַ הָאָדוֹן שָׁם חֵרוּת.

זה המפתח לחרות רוחנית אמיתית. לא מדובר על מקבץ חוקים, על פרוצדורה מסויימת, למחיאת כפיים או ריקודים, לצעוק, לשיר או ליפול על הרצפה או כל דבר אחר. מדובר על לעשות את מה שרוח הקודש מדריך אותנו לעשות בכל עת.

אם אתה מקובע על משהו אם לחירות שלך יש ביטוי אחד מסויים אתה אינך באמת חופשי. אתה כבול. אתה בחירות רק כאשר אתה נותן לרוח הקודש להיות אדון בכל עת ובכל מצב. האסיפות המוצלחות ביותר הן האסיפות בהן רוח הקודש הוא אדון מראשית ועד סוף. אפשר לומר את הדברים כך: ישוע הוא אדון על הקהילה. רוח הקודש הוא אדון בתוך הקהילה. זה נכון גם לכל אחד מאיתנו באופן אישי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>