שחרור מהעצמי (שחרור מאגו)



שחרור מהעצמי

גלטים ב, 20:

עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶחְיֶה עוֹד כִּי אִם הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי …

השחרור כאן יכול להתבטא ב 4 מילים קצרות: ״לא אני אלא ישוע״… עלינו להשתחרר מהעצמי. העצמי לעולם לא יחדל מדרישותיו החשובות. אני חשוב. תביטו עליי. עזרו לי. התפללו עבורי. תרפאו אותי. אני זקוק לעזרה עכשיו. אנשים עם בעיות המרוכזים בעצמם הופכים להיות עבדים של הבעיות שלהם. ככל שהם מתרכזים בעצמם ובבעיות שלהם כך הם הופכים ליותר מרוכזים בעצמם וליותר משועבדים לעצמי.

החלופה הינה המשיח. לא אני אלא המשיח. זאת ההחלטה שעליך לקחת. אני מתפטר. במקומי אני נותן לישוע להכנס ולקחת שליטה. רבים מנסים ללכת בעקבות האדון מבלי לעשות את הצעד הראשון הזה.

מתי ט״ז, 24:

וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל תַּלְמִידָיו אִישׁ כִּי יַחְפֹּץ לָלֶכֶת אַחֲרַי יְכַחֵשׁ בְּעַצְמוֹ וְנָשָׂא אֶת צְלוּבוֹ וְהָלַךְ אַחֲרָי.

אינך יכול ללכת בעקבות ישוע עד שעשית את 2 הדברים האלה:

  1. כיחשת בעצמך
  2. נשאת את הצלב שלך

מה המשמעות של לכחש בעצמך?

המשמעות של ״לכחש בעצמך״ הינה לומר ״לא״ לעצמך. העצמי אומר ״אני רוצה״ ואתה עונה, ״לא״. העצמי אומר ״אני מרגיש״ ואתה עונה, ״מה שאתה מרגיש זה לא מה שחשוב. מה שחשוב באמת זה מה שאלוהים אומר. עליך לפנות נגד העצמי הזה שבך. לאחר מכן עליך לשאת את הצלב שלך.

שמעתי 2 הגדרות טובות לצלב:

  1. המקום שבו הרצון שלך והרצון של אלוהים מצטלבים.
  2. המקום שבו אתה מת

אלוהים לא ישים עליך את הצלב; עליך לשאת אותו מרצונך החופשי. ישוע אמר בדרכו אל הצלב: ״איש לא יקחנה את נפשי מאיתי כי אם אני בעצמי אתננה.״ (יוחנן י, 18)

זה נכון גם לגביך. כשאתה הולך בעקבות ישוע איש לא יכול לקחת ממך את חייך. המטיף לא יוכל לעשות זאת. הקהילה אינה יכולה לעשות זאת. רק אתה יכול להחליט לשאת את הצלב ולמות עליו.

כשישוע מת, אתה מתת. עם המשיח נצלבתי. זה הסוף של האגו שלך. רק אז אתה יכול ללכת בעקבות ישוע.

קטע עצוב בכתובים מתאר באופן מעשי את מה שכרוך בהחלפה הזו:

כִּי יְהִי לְבַבְכֶם כִּלְבַב הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַף כִּי הָיָה בִּדְמוּת הָאֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לוֹ לְשָׁלָל הֱיוֹתוֹ שָׁוֶה לֵאלֹהִים כִּי אִם הִפְשִׁיט אֶת עַצְמוֹ וַיִּלְבַּשׁ דְּמוּת עֶבֶד וַיְהִי דוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם וַיִּמָּצֵא בִתְכוּנָתוֹ כְּבֶן אָדָם וַיַּשְׁפֵּל אֶת נַפְשׁוֹ וַיִּכָּנַע עַד מָוֶת עַד מִיתַת הַצְּלִיבָה. (פיליפים ב, 5-8)

בשני הפסוקים האחרונים, שאול מתאר את ההשפלה העצמית של ישוע באמצעות 7 צעדים יורדים שהוא לקח עד מותו על הצלב.

  1. הוא הפשיט את עצמו. היוונית אומרת: הוא רוקן את עצמו. צ׳רלס ווסלי כתב שהוא רוקן עצמו מהכל חוץ מאהבה.
  2. הוא לבש דמות עבד. הוא יכול היה עדיין להיות מלאך ולהיות עבד אבל היה עליו לרדת מטה עוד.
  3. הוא נעשה דומה לבני אדם. הוא לבש את הטבע האנושי.
  4. הוא נמצא בתכונתו כבן אדם. לדעתי הכוונה היא שכאשר הוא התהלך ברחוב שום דבר לא הבדיל אותו מביו הגברים והנשים האחרים סביבו.
  5. וישפל את נפשו. לא רק שהיה אדם אלא שהיה אדם שפל רוח. לא כהן, לא שליט אלא נגר.
  6. הוא נכנע עד מוות. הוא לא רק חי כאדם, הוא מת כאדם.
  7. הוא חווה את המוות לחלוטין; מיתת הצליבה.

פיליפים ב, 9-11:

עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ הָאֱלֹהִים מְאֹד וַיִּתֵּן לוֹ שֵׁם נַעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם אֲשֶׁר בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי אָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִכְבוֹד אֱלֹהִים הָאָב.

שימו לב ל״על כן״ שבהתחלה. מדוע אלוהים רומם את ישוע? משום שהוא השפיל את עצמו. ישוע אמר שכל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם. (מתי כ״ג, 12)

זו הדרך המובטחת לרוממות. אלוהים לקח אחריות על התוצאות. כמה שאתה יורד יותר מטה כך גבוהה יותר תסיים. החלק שלך בתהליך זה לרדת מטה. החלק של אלוהים הוא להרים אותך מעלה.

להלן 7 השלבים העולים בהתפארות של ישוע:

  1. הגביהו האלוהים מאוד
  2. אלוהים נתן לו שם נעלה על כל שם
  3. בשם ישוע תכרע כל ברך
  4. כל אשר בשמים יכרע
  5. כל אשר על הארץ יכרע
  6. כל אשר מתחת לארץ יכרע
  7. כל לשון תודה כי אדון הוא ישוע המשיח לכבוד האב

שים לב למבנה המקביל והמושלם של הפסוקים בקטע הזה. האם שאול ישב בתא המאסר ותכנן חיבור מורכב? לא. הוא כתב בהשראת רוח הקודש.

הלל בן שחר השטן

הלל בן שחר, השטן, התרומם, החליק ונפל. ישוע התכופף מטה והורם מעלה. מטיף אמריקני מפורסם אמר פעם ״כמטיף צעיר נהגתי לחשוב שאלוהים שומר את מתנותיו על מדפים. המתנות הטובות ביותר נמצאו על המדפים הגבוהים ביותר. והיה עליי להתרומם עבורם. לאחר מכן גיליתי שהמתנות הטובות ביותר היו על המדפים הנמוכים והיה עליי להתכוףף בשבילם.״

לפיכך, הדרך מעלה היא מטה. הדרך לחיים היא מוות. אם אתה רוצה לעלות, רד. לא אני אלא המשיח. זו החלטה. אלוהים הפך את ההחלטה לאפשרית. אבל עליך לעשות את ההחלטה באופן אישי. על מנת לראות את התוצאות המעשיות של הרעיון הזה הבה נחזור לפסוקים הקודמים.

וְאַל תַּעֲשׂוּ דָבָר בְּדֶרֶךְ מְרִיבָה אוֹ כְּבוֹד שָׁוְא כִּי אִם־בְּשִׁפְלוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. כָּל אֶחָד אַל יִדְאַג לַאֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ כִּי אִם גַּם לַאֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ. (פיליפים ב, 3-4)

כמעט כל הבעיות שמתקיפות את הקהילה הן באופן כללי והן באופן אישי הן תוצאה של כשלוננו לתת לצלב לפעול בנו. אני גם מאמין שעיקר הבעיות בקהילה ובעיקר בשרות לדוגמה, כפי ששאול אומר כאן, ״דרק מריבה או כבוד שווא״ אפשר לשייך לסיבה אחת: מרד הינו שורש של הרבה בעיות אישיות. אבל יש שורש לשורש: גאווה. גאווה פותחת דלת לבעיות האחרות. אם תעקוב אחרי ההיסטוריה של החטא בייקום, הוא החל לא בארץ אלא בשמיים. החטא הראשון היה גאווה של השטן שהובילה למרד שלו. כל גאוותן סופו להיות מורד. זו התוצאה הסופית של אנוכיות. אני פוגש אנשים שבורחים מהבעיות שלהם. לפעמים הם מוכנים לצאת למסעות מסביב לעולם כדי להתרחק מהבעיות שלהם. אבל האמת היא שלאן שתלך אתה לוקח איתך את הבעייה הגדולה ביותר שלך: עצמך. הפתרון היחיד הוא הצלב.

קולוסים א, 27:

אֲשֶׁר רָצָה הָאֱלֹהִים לְהוֹדִיעָם אֵיזֶה הוּא עשֶׁר כְּבוֹד הַסּוֹד הַהוּא בַּגּוֹיִם וְהוּא הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בָּכֶם אֲשֶׁר הוּא תִּקְוַת הַכָּבוֹד.

הנה הסוד: המשיח אשר בכם. מתי זה הופך למציאות בחייך? כשאתה חווה שחרור מהעצמי. כשאתה אומר, לא אני אלא המשיח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>