שליטים הם הסוכנים של אלוהים



בפוליטיקה, כמו בתחומי עיסוק אחרים, נהוג לשאוף תמידית לקידום. מהו מקור הקידום? מהו הכוח המרומם אנשים לעמדות של סמכות או מדיח אותם מעמדות כאלה?

הקידום מקורו באלוהים

תהילים ע״ה, 5-8:

אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק. כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים.

בפתח דבריו מזהיר משורר התהילים את בני האדם מפני בטחונם העצמי ויהירותם. הביטוי ״תרימו קרן״ רומז לרדיפת כבוד.

״תדברו בצוואר עתק״ רומז לדעתנות עקב הערכה עצמית מופרזת.

לא זו הדרך לקידום. מקור הקידום איננו ברובד הארצי. נוכל לפרש את שלושת הכיוונים, מוצא (מזרח), מערב, מדבר הרים (דרום) כייצוגים של המקורות השונים אליהם פונים בני האדם במרדף אחר כוח פוליטי, דוגמת עושר, השכלה, מעמד חברתי, קשרים וכוח צבאי. בני אדם המבקשים לזכות בגדולה דרך מקורות כאלה נוהגים כ״הוללים״. קידום מקורו באלוהים. הוא זה שמרומם בני אדם והוא זה שמשפיל אותם.

רשומות חייהם של אנשים שעד לימינו נשאו במשרת נשיא ארה״ב הינן אישור מופלא לכך שמקור הכוח הפוליטי נמצא מחוץ לאנשים עצמם הנושאים בה. זה נשקף בברור בקטע מתוך רשימותיו של הנשיא ג׳ון פ. קנדי.

התבוננות זו במהות האחיזה ברסן השלטון מאשרת את לקח ההיסטוריה שלנו, כי אין ולא קיימת תכנית הכשרה למשרת הנשיאות, גם לא תחום מוגדר של ידע רלוונטי במיוחד. אף לא איכויות הנהגה הנגזרות מתוך השתייכות לחתך החברתי או פלג מסויים של שירות המדינה. תשעה מבין הנשיאים שלנו שביניהם נמנים כמה מבין נושאי המשרה המבריקים ביותר, היו חסרי הסכלה אקדמית; בעוד תומאס ג׳פרסון היה אחד מבין המשכילים המעולים של התקופה, ווילסון וודראו היה נשיא האקדמיה של פרינסטון. היו לנו נשיאים שהיו עורכי דין וחיילים ומורים. אחד היה מהנדס ואחר עיתונאי. הם יצאו מתוך המשפחות האמידות והנכבדות ביותר והגיעו מרקע של עוני ואנונימיות. אחדים שניחנו ביכולות מעולות ביותר ואיכויות נאות, התקשו להתמודד עם דרישות המשרה, בעוד אחרים הגיעו לגדולה מעבר לכל שיעור. (1962, בית הוצאת parade, ניו יורק)

אם נפנה שוב לרשומות אודות מלכי ישראל, נגלה כי איש מהם לא זכה לעלות באורח כה מזהיר לגדולה כמו דוד. את ראשית חייו החל כרועה צאן פשוט, ואת אחריתם סיים בניצחון וכבוד כשליט של אימפריה חזקה. שלא כאחרים שזכו להגיע לעמדת כוח פוליטית, דוד הכיר במקור הצלחתו. בתפילה לאלוהים אותה נשא בסמוך לקץ ימיו, הוא ייחס את גדולתו לאלוהים לבדו:

וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה; וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. (דברי הימים א׳ כ״ט, 12)

נבון ומאושר השליט המכיר במקור כוחו האמיתי!

דניאל הינו אישיות מזהירה נוספת מהכתובים שמצאה את המקור האמיתי לכוח פוליטי. נוכח האתגר שהציב בפניהם המלך נבוכדנצר לגלות את חלומו ולפענח את פישרו דרשו דניאל וידידיו באלוהים בתפילה רצינית וקיבלו את המענה בהתגלות ישירה. (ר׳ דניאל ב, 17-19.) בתגובה, נשא דניאל תפילת הודייה והכרת תודה:

וַיַּעַן דָּנִיֵּאל וַיֹּאמַר: יְהִי שֵׁם הָאֱלֹהִים מְבֹרָךְ מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, אֲשֶׁר הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ הִיא. וְהוּא מְשַׁנֶּה אֶת הָעִתִּים וְאֶת הַזְּמַנִּים, מַעֲבִיר מְלָכִים וּמֵקִים מְלָכִים, נוֹתֵן אֶת הַחָכְמָה לַחֲכָמִים וְאֶת הַמַּדָּע לְיוֹדְעֵי בִינָה. (דניאל ב, 20-21)

בפרק הרביעי של ספר דניאל, נקרא הנביא פעם נוספת לפרש חלום עבור המלך נבוכדנצר. בדבר חלום זה, אמר דניאל למלך:

בִּגְזֵרַת מַלְאָכִים הַדָּבָר וּמַאֲמַר קְדוֹשִׁים הַמִּשְׁאָלָה. לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ הַחַיִּים כִּי שׁוֹלֵט הָעֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ וּלְמִי אֲשֶׁר יִּרְצֶה יִתְּנֶנָּה וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יָקִים עָלֶיהָ. (דניאל ד, 14)

אלוהים רוצה שבני האדם ידעו כי הוא השליט העליון על כל ענייני בני אדם וכי שליטים בארץ קמים בגזרתו. ולא זו בלבד אלא שלעיתים אלוהים מקים למעשה את ״השפל באנשים״ לשליט.

כיצד משתמש אלוהים בשליטים אנושיים?

לשם מה יקים אלוהים ״שפל״ לשליט? תשובה מספק לנו המקרה של נבוכדנצר. אלוהים משתמש בשליטים אנושיים ככלים לעשיית משפט בקרב עמו. האומה היהודית פגעה באלוהים באופן תמידי על-ידי שחיתות דתית וחוסר צדק חברתי. אחרי אזהרות רבות, אלוהים הפקיד עליהם את המלך האכזר, עובד האלילים נבוכדנצר. בשורה של גזרות שהלכו והחמירו בהדרגה, העביר נבוכדנצר תחילה רבים מהיהודים כשבויים לבבל ואת האומה שם למס. לבסוף הוא החריב את העיר ירושלים, על בית מקדשה, והגלה את העם כולו מאדמתם. כך היה נבוכדנצר ולו גם בשפלותו, הכלי של אלוהים לגזור משפט על האומה היהודית הנשחתת והמורדת.

עם זאת נבוכדנצר הוא גם דוגמה יוצאת מן הכלל לדרך שבה כוחו וחסדו של אלוהים יכולים להפוך כלי של עשיית משפט לכלי של רחמים. כשדרשו דניאל וידידיו את אלוהים בתפילה רצינית, אלוהים שינה את ליבו של נבוכדנצר. בזכות החכמה המיוחדת שניתנה לדניאל מאלוהים, רומם נבוכדנצר את דניאל וידידיו לעמדות כוח, הגבוהות ביותר. שלושת ידידיו של דניאל הפכו לשליטי מחוזותיה של בבל בעוד דניאל עצמו הפך לראש ממשלתה של האימפריה הבבלית עם כוח שני בדרגתו רק לזה של נבוכדנצר עצמו. שינוי קיצוני זה בגישה של נבוכדנצר ובמעמד היהודים, התחולל כתוצאה מתפילותיה של דניאל וידידיו.

הקריירה של דניאל, כמו זו של דוד, הינה כשלעצמה דוגמה ליכולתו של אלוהים לרומם אדם שראשית דרכו נחותה, לעמדה של כוח פוליטי אדיר. בנעוריו, נלקח דניאל לבבל כמעין בני ערובה פוליטי. למרות זאת, עד מהרה, הוא הורם למעמד של ראש ממשלה. גם לאחר נפילת האימפריה הבבלית, אנו עדיין מוצאים את דניאל בעמדה של השפעה וסמכות באימפריה הפרסית היורשת את מקומה, תחת שלטון דריוש וכורש.

הצצה אל חיי התפילה של דניאל ניתנת בספר של דניאל פרק ו׳. הסיפור מלמד על כך שמנהג התפילה הקבוע שלו נודע היטב בחצרו של דריוש. יריביו שהונעו בידי קנאה נאחזו בזה כאמצעי להפלילו. הם שכנעו את דריוש לחתום על גזרה הקובעת כי למשך 30 הימים הבאים, תפילה לא תופנה אל שום אל או אדם אחר לבד מדרויש. העונש על הפרת גזרה זו היה מוות בהשלכה אל גוב אריות. תגובת דניאל מופיע בפסוק 11:

וְדָנִיֵּאל כַּאֲשֶׁר יָדַע כִּי נִרְשַׁם הַכְּתָב נִכְנַס לְבֵיתוֹ וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם הוּא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כַּאֲשֶׁר הָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה.

איזה סטנדרט קבע דניאל לכל מי שהולכים בעקבותיו בשירות ההפגעה! איזו דוגמה של מסירות והתמדה! פניו פנו לירושלים. שלוש פעמים ביום הוא התפלל לשיקומה של העיר ולשובם של ישראל מהגלות אל ארצם. הפגעתו התמידית בעד בני עמו הייתה התחייבות אישית כה כבדת משקל וכה בהולה שאפילו האיום במוות לא יכול היה להרתיעו. התוצאה שהייתה להפגעתו של דניאל נזכרת בספר דברי הימים ב׳:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל. (דה״ב ל״ו, 22-23)

בדרך זו מימש אלוהים את ההבטחות שנתן לתקומת ישראל, עוד קודם באמצעות ישעיהו וירמיהו. ההבטחה שניתנה באמצעות ישעיהו מופיעה בספר ישעיהו מ״ד, 26-28. זו שניתנה באמצעות ירמיהו מופיעה בספר ירמיהו כ״ה, 11-12.

לפנינו דוגמה ברורה מאוד לשינוי שמחולל אלוהים בממשלות אנושיות למען האינטרס של עמו. מצד אחד, אלוהים גוזר משפט על מלך בבל ועמו משום שהיוו מכשול לשובם של היהודים לירושלים ולבנייה המחודשת של המקדש. (מלך בבל הנדון כאן היה יורשו של נבוכדנצר.) מצד שני, מקים אלוהים במקומם את כורש ואת האימפריה הפרסית והופך אותם כלים לרחמים ולתקומה ליהודים ולירושלים.

מאחרי אירועים אלה ששינו את קורותיהן של אימפריות עולמיות, פעלו 2 כוחות רוחניים סמויים מעין: דבר אלוהים הנאמר מפי נביאיו ותפילות ההפגעה של דניאל.

מתוך דוגמאות אלה המציגות את אופן הטיפול של אלוהים באומה היהודית, באמצעות השימוש בנבוכדנצר וכורש ככלים, עולים מספר עקרונות חשובים:

  1. אלוהים משתמש בשליטים אנושיים ככלים למימוש יעשיו בהיסטוריה, בעיקר באופן יחסם לעם בריתו.
  2. אם עם האלוהים אינם מצייתים ומורדים, אלוהים מכניע אותם לשלטונם של שליטים אכזריים ורעים.
  3. אם באמצעות חזרה בתשובה ותפילה עם האלוהים תובעים את רחמיו, הוא עשוי להביא לשינוי השלטון באחת משתי הדרכים: או על-ידי הדחת שליט רע והחלפתו באחר טוב; או על-ידי שינוי ליבו של מנהיג אכזר, כדי להפכו לכלי של רחמים במקום של משפט.

למענכם

עקרונות אלה, העולים מתוך דוגמאות היסטוריות מהתנ״ך, מוצאים אישור בהוראה הניתנת למאמינים בברית החדשה.

בשנייה אל הקורינתים ד, 15, אומר שאול: ״כי כל זאת למענכם״. לדרך בה אלוהים נוהג עם העולם כולו, ישנה מטרה אחת עליונה: מימוש יעדיו לבני עמו, המקושרים אליו באמצעות אמונה בישוע המשיח. מעל לכל אירועי אלפיים השנים האחרונות בהיסטוריה העולמית, קבע אלוהים כותרת אחת, הפונה לאנשיו: ״למענכם״.

באיגרת אל הרומים, שאול מחיל עקרון זה במובהק על מי שמחזיקים במשרה ממשלתית:

כָּל נֶפֶשׁ תִּכָּנַע לִגְדֻלַּת הָרָשֻׁיּוֹת כִּי אֵין רָשׁוּת כִּי אִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְהָרָשֻׁיּוֹת הַנִּמְצָאוֹת עַל־יַד אֱלֹהִים נִתְמַנּוּ׃ לָכֵן כָּל הַמִּתְקוֹמֵם לָרָשׁוּת מַמְרֶה אֶת פִּי הָאֱלֹהִים וְהַמַּמְרִים יִשְׂאוּ אֶת עֲוֹנָם׃ כִּי אֵין פַּחַד הַשַּׁלִּיטִים עַל עֹשֵׂי הַטּוֹב כִּי אִם עַל עֹשֵׂי הָרָע וְעַל־כֵּן אִם רְצוֹנְךָ שֶׁלּא תִירָא מִן הָרָשׁוּת עֲשֵׂה הַטּוֹב וְהָיָה לְךָ שֶׁבַח מֵאִתָּהּ׃ כִּי מְשָׁרֶתֶת אֱלֹהִים הִיא לְטוֹב לָךְ אֲבָל אִם הָרַע תַּעֲשֶׂה יְרָא כִּי לֹא לְחִנָּם חֲגֻרַת חֶרֶב הִיא כִּי מְשָׁרֶתֶת אֱלֹהִים הִיא לְשַׁלֵּם גְּמוּל וְלִשְׁפֹּךְ חֵמָה עַל עֹשֵׂי הָרָע׃ עַל־כֵּן עָלֵינוּ לְהִכָּנֵעַ לֹא בַעֲבוּר הַקֶּצֶף בִּלְבַד כִּי גַם מִדַּעַת חוֹבָתֵנוּ. (רומים י״ג, 1-5)

נציג מתוך קטע זה 3 הצהרות בעלות חשיבות מיוחדת: ״אין רשות כי אם מאת האלוהים,״משמשת אלוהים היא לטוב לך״, ו״משמשת אלוהים היא נוקמת בקצף״.

שאול מפנה מילים אלה בייחוד למאמינים. הוא קובע כי ממשלה קמה כפעולה של אלוהים. כיצד תשפיע ממשלה זו על מאמינים תלוי בגישתם ובאורח התנהלותם. אם הם חיים בציות לרצון האלוהים, אז הממשלה: ״משמשת אלוהים היא לטוב (להם)״. אולם אם הם אינם נוהגים בציות ואינם מתנהלים כרצון האלוהים, אז הממשלה: ״משמשת אלוהים היא, נוקמת בקצף״. ניתן לסכם זאת במשפט אחד קצר: מאמינים זוכים לסוג הממשלה, לה הם ראויים.

מה אם מאמינים מוצאים עצמם תחת שלטון של ממשלה רעה? היא עשויה להיות מושחתת, בלתי מועילה, בזבזנית או אכזרית במפגיע ומכבידה ידה כלפי מאמינים. כיצד על המאמינים להגיב? דבר האלוהים אינו מקנה להם חופש להתלונן אף לא לנהוג בחוסר ציות.

הוא כן, מכל מקום, מטיל עליהם חובה רצינית להתפלל בעד ממשלתם. אם הם ייכנעו לפני אלוהים ויעמדו בתנאים שהוא מציב להם, אז הוא ישמע את תפילותיהם ולמענם יחולל שינוי בשלטון שיבטיח את מימוש יעדיו ויהיה האינטרס הטוב ביותר עבור עמו.

מה דורש אלוהים מהשליטים?

מאחר שזה נתון בידיהם של המאמינים לקבוע בתפילותיהם את סוג הממשלה שתחת מרותה הם יחיו, חשוב שנדע בעד איזו ממשלה להתפלל. מהן הדרישות העיקריות של אלוהים מהשליט? התשובה לשאלה זו ניתנת ברוח הקודש מפי דוד בספר שמואל ב׳:

רוּחַ יְהוָה דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ. (שומאל ב׳ כ״ג, 2-4)

שתי דרישות פשוטות מהשליט מוצהרות כאן: עליו להיות צדיק ועליו למשול ביראת אלוהים. מבלי ספק יש כאן אזכור נבואי למלכותו של המשיח והמילים הללו ילבשו דמות ממשית באופן סופי ומושלם רק במשיח. עם זאת, נקבע כאן העיקרון הכללי והוא נכון לגבי כל אדם המשמש במשרה ממשלתית. שתי הדרישות של אלוהים מהשליט הן שיהיה צדיק וירא אלוהים. כאשר אדם כזה עולה לשלטון, אלוהים מבטיח כי עלייתו תהיה מלווה בברכות: ״וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ.״

פשטותן של דרישות האלוהים נוגעות במרבית המניעים והלחצים שאנו מכירים מהפוליטיקה העכשיווית. בארה״ב כמו גם בבריטניה, שתי המפלגות הן הלייבור והשמרנים. השמות שונים בשתי המדינות אולם הגישות הבסיסיות זהות.

למרבה הצער מאמינים בשתי המדינות לעתים מרשים לעצמם להיות מושפעים יותר מחיבה או מקשר אישי למפלגה מסויימת מאשר מדרישות אלוהיות. אלוהים אינו מבטיח ברכה לממשלה על סמך זה שהיא נושאת סמל מפלגתי מסויים – באם זהו סמלם של הרפובליקנים או הדמוקרטים, השמרנים או הלייבור. אלוהים מבטיח ברכה לממשלה ששריה ממלאים 2 דרישות בסיסיות מוסריות כבדות משקל. הוא דורש שהם יהיו צדיקים ויראי אלוהים. עד כמה שניתן, על מאמינים המכבדים את הדרישות של אלוהים להפוך זאת לעקרון שלא להצביע לשום אדם שאינו צדיק וירא אלוהים בלא קשר לאיזו מפלגה הוא משתייך. אם מאמינים מתעלמים מדרישות האלוהים ומצביעים לאנשים שאינם ראויים מבחינה מוסרית הם למעשה מזמינים את אלוהים להפוך אנשים אלה אם ייבחרו לכלים לעשיית משפטו כנגד אותם האנשים עצמם שהעלו אותם לשלטון.

בארה״ב בפרט, היחס של המאמינים המסורים בתוך הקהילה הינו די גדול שכדי לאפשר להם לממש את השפעתם על סוג האנשים שיוצגו כמועמדים למשרה. במקור זה הוער בתחילת המאה ה 19 בידי האוונגליסט הנודע צ׳רלס פיני. מאמינים מכל רקע פוליטי איזה שלא יהיה צריכים להסכים על עקרון בסיסי אחד: להמנע מלתת את קולם לכל מועמד שאינו ממלא את הדרישות המוסריות שהכתובים מכוננים. אם עקרון זה היה נקבע בברור ומיושם בדבקות כל אחת מהמפלגות הפוליטיות הגדולות הייתה נמצאת תחת הלחץ להציג כמועמד שלה רק אנשים העומדים בדרישות הללו. התוצאה תהיה העלאת הסטנדרט הדרוש למועמדות פוליטית ולמשרה ממשלתית בכל המדינה כולה.

במדינות אחרות ותחת שיטה שלטונית אחרת אנשי האלוהים אינם נמצאים תמיד במעמד לממש סוג זה של לחץ פוליטי. למרות זאת הם עדיין נושאים באחריות להתפלל בעד השליטים של ארצם ובדרך זו לשמש ככוח השפעה מכריע על התנהלות הממשלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>