תולדות החטא – חלק 1



יש לנו צורך בישועה

מיד עם גירוש אדם וחוה מגן עדן בני-האדם החלו לחפש מנוח לנפשם. בספר בראשית פרק פרק ה' מסופר לנו על הולדת נוח וכך התנ"ך מסביר את שמו:

וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר; זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה. (בראשית ה, 29)

תקווה למנוחה ולישועה הייתה קיימת גם בלב הוריו של נוח. הם הבינו שהעולם הזה בו הם חיים הוא אינו אידיאלי, הוא נמצא תחת קללה. למרות שנוח נולד 10 דורות אחרי אדם, הוריו עדיין שמרו בליבם את הזכרון, שיש אפשרות לעולם או לחיים טובים יותר. המבול, שהוא האירוע המרכזי בחיי נוח, הוא אות לכך שאלוהים אינו שבע רצון מהמצב אליו הידרדרה האנושות. ההידרדרות הזו נמשכת גם היום, אולם גם היום יש אנשים שמחפשים מרגוע לנפשם.

קיום מצוות התורה — מנוח לנפשנו?

כאשר אנחנו מזהים את הקלקול או את השחיתות השוטפת את העולם, ואף מגלים שגם אנחנו יכולים להזדהם, אנו מגיעים להכרה שאנו זקוקים לסוג כלשהו של תיקון. את התיקון הזה אנחנו מבקשים לעשות בכל מיני דרכים שונות ומשונות שנועדו למעשה לתת מנוח לנפשנו המיוסרת. דרך אחת, מוכרת ומושכת במיוחד עבורנו היהודים, דרכה אנחנו מבקשים לנסות למצוא מנוח לנפשנו, היא דרך קיום מצוות התורה. לכן זה חשוב מאוד להבין את טבעה של תורת משה והמטרות לשמן היא נתנה.

מהי תורת משה?

האם היהדות הרבנית הוסיפה או גרעה מתורת משה המקורית?

על פי התיעוד המופיע בתורה עצמה, התורה ניתנה לנו על ידי משה. התורה ניתנה לנו כמערכת שלמה של ציוויים, חוקים ומשפטים. ארבעת ספרי החומש, שמות, ויקרא, במדבר ודברים מכילים אותה בשלמותה.

גם לפני משה וגם אחרי משה לא ניתנה מערכת חוקים שלמה ומורכבת שכזו לבני אדם. אלוהים לא העניק עוד מעולם תורה שכזו לבני עמו, והוא גם לא הוסיף עוד חלקים לתורה הקיימת. התורה ניתנה לנו כך, בשלמות, אחת לתמיד. הקשיבו לדברים הבאים אותם נשא משה לפני העם:

ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוהי אבותיכם נותן לכם. לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה' אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם. (דברים ד' 1 – 2)

מילים אלו מוכיחות שהתורה שנתן אלוהים לעם ישראל, באמצעות משה, היתה שלמה וסופית. לאחר שהיא ניתנה לנו, אסור היה להוסיף או לגרוע ממנה דבר.

כיום ביהדות המודרנית כשאנו אומרים תורת משה אנו לרוב מתכוונים לתורה שבעל פה המבוססת על הלכות המשנה והגמרא. התורה שבעל פה היא תוספת מאוחרת למערכת החוקים שניתנה לנו על ידי משה. אם התוספת הזו הייתה ליגיטימית מדוע היא אינה מופיעה בתורה עצמה? ומדוע משה ציווה את העם בבירור: לא להוסיף לדבר שלו ולא לגרוע ממנו? מעבר לכך שברור שהמשנה והגמרא הן תוספות לתורה, עיון קצר בהן מגלה גם שבמקומות רבים התורה שבעל פה גורעת חלק מהחוקים המקוריים המופיעים בתורה.

האם משה אישר לישראל לקיים רק חלק מהתורה?

בספר דברים (החמישי בחומשי התורה), משה אומר לבני ישראל את הדברים הבאים:

וְהָיָה, אִם־לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו,אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם; וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ. (דברים כח, 15)

אם אנחנו חושבים לשמור את התורה אנחנו חייבים להקשיב לדברים של זה שעל ידו קיבלנו את התורה, משה! משה אומר כאן לבני ישראל שכל מי שנתון למרות התורה חייב לשמור את כל המצוות וכל החוקים בכל עת. אין באפשרותנו לקיים חלקים מן התורה ולפסוח על אחרים. כמו כן, לא קיימת אפשרות לקיים חוקים רק במועדים ובזמנים מסוימים. כל מי שמבקש לשמור את מצוות התורה חייב להיות נאמן לכולן, בכל עת.

איש אינו יכול לומר, "אני מוצא שחלקים מסוימים מן התורה הם חשובים, ולכן את אלה אקיים, אבל לדעתי אחרים אינם חשובים, ולכן לא אציית להם." כל הנמצא תחת מרות התורה חייב למלא את כל דרישותיה כל הזמן. אם הוא מפר מצווה אחת הוא מפר את התורה כולה.

אדם הנשען על קיום המצוות חייב לשמור על כולן תמיד. מי שמפר, ולו פעם אחת, משהו מן המצוות, הרי שהוא הפר את התורה כולה, ועל כן על פי דברי משה יבואו עליו כל הקללות הכתובות בתורה.

כך, נוכל לסכם בקצרה את שתי העובדות החשובות עליהן יש לעמוד בטרם נגבש את יחסנו לתורת משה:

  • התורה ניתנה באמצעות משה כיחידה שלמה, אחת ולתמיד; לאחר מכן אי אפשר היה להוסיף עליה או לגרוע ממנה דבר.
  • את התורה צריך לשמור תמיד בשלמות, כמערכת יחידה ושלמה. הפרת מצווה אחת היא כהפרה של התורה כולה.

האם ניתן כיום לקיים את תורת משה?

העובדה שהתורה שבעל פה קיימת היא ראייה בעצמה לכך שזה בלתי אפשרי לקיים את תורת משה המקורית כיום. על אף הטענה המאוחרת יחסית שאת התורה שבעל פה משה קיבל בהר סיני יחד עם התורה הכתובה, אין כל אזכור לתורה שבע"פ בתנ"ך הכתוב. יתר על כן, התורה שבעל פה גורמת לכך שכל יהודי העוסק בה מתרחק מהתורה הכתובה המקורית. כאשר משה רצה להסב את תשומת לב העם לחשיבות התורה, הדירשה העיקרית שהוא הציג בפניהם הייתה:

וְהָיָה, אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ… (דברים כח, 1)

כיצד נוכל לשמוע בקול אלוהים, אם לא נתייחס ישירות לדברו. המשנה והגמרא הם ספרים המורכבים מציטוטים של דברי חכמים, כאשר אנחנו מטים את אוזנינו לדברי חכמים, ומתרחקים מדבר אלוהים הכתוב המקורי, אנחנו איננו שומעים לציווי של משה: "לשמוע בקול אלוהינו…"

בפני כל מי שבאמת ובתמים מבקש לקיים את תורת משה ניצבת בעיה נוספת: אין כל אפשרות כיום לקיים את כל המצוות העוסקות בזבחים, קורבנות ועולות. נוסף, בתורה ישנם אינספור מקרים בהם משה מצווה את בני ישראל ללכת לכוהן במקרה כזה או אחר. דוגמא מובהקת למקרה שכזה מופיעה במספר מקומות בברית החדשה, שמשמרת דוגמאות לאורח החיים היהודי בארץ ישראל בסוף ימי בית שני:

בִּהְיוֹתוֹ בְּאַחַת הֶעָרִים בָּא אִישׁ נָגוּעַ כֻּלּוֹ בְּצָרַעַת. כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת יֵשׁוּעַ, נָפַל עַל פָּנָיו וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו: "אֲדוֹנִי, אִם תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֵר אוֹתִי." יֵשׁוּעַ הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וּבְנָגְעוֹ בּוֹ אָמַר: "רוֹצֶה אֲנִי! הִטָּהֵר!" וּמִיָּד נֶעֶלְמָה הַצָּרַעַת. "אַל תְּסַפֵּר לְאִישׁ", צִוָּה עָלָיו יֵשׁוּעַ, כִּי אִם לֵךְ הֵרָאֵה אֶל הַכֹּהֵן וְהַקְרֵב קָרְבָּן עַל טָהֳרָתְךָ, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם" (לוקס ה, 12-14)

בספר ויקרא פרקים יג-יד מופיעות הנחיות מפורטות לגבי מצבים בהם מופיעות מחלות עור, כמו צרעת. כמו כן, הכוהן אחראי לבדוק אם אילו הנגשים אליו לבדיקה נרפאים ואם כן להקריב קורבן עבורם. כאשר האיש המצורע פנה לישוע, ישוע ריפא אותו, אולם ישוע ציווה עליו ללכת לכוהן, להקריב קורבן וכך לקיים את מצוות משה.

כיום אין כוהן ואין מקדש ואין מזבח. גם אם ברצוננו לקיים את מצוות התורה הכתובות אין באפשרותו לעשות כן. במקום זה, אנשים המבקשים לקיים את התורה, מקיימים סדרה של מצוות אלטרנטיביות למצוות התורה המקוריות. אולם, סקירה מהירה של תורת משה הכתובה מגלה שיותר מ- 90% ממנה מוקדש לעבודת הכוהנים והקורבנות. נוסף, תפקיד הכהונה הוא לתווך בין אלוהים ובין העם באמצעות העבודה במשכן. משה אמר לבני ישראל:

וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמות יט, 5-6)

מופיע כאן תנאי ברור, "אם תשמעו אז תהיו לי ממלכת כוהנים." היהדות הרבנית ההלכתית היא בהכרח אינה ממלכת כוהנים, לכוהנים אין תפקיד בדת היהודית המודרנית. לפי דברי משה זו תוצאה של חוסר ציות לדבר של אלוהים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>