תולדות החטא – חלק 3



במסגרת סקירת תולדות החטא האנושי בתנ"ך, הגענו לאחד הכלים העיקריים בהם השתמש אלוהים על מנת להציג בפני עמו ישראל את הסטנדרטים שלו. התנ"ך מלא באינספור דוגמאות לאי יכולתם של ישראל לעמוד בתורה הזו, ושאלנו, אם כן, מדוע ניתנה התורה. ברשומות הקודמות הצענו מספר תשובות לשאלה חשובה זו, וברשומה זו נציע תשובות נוספות שעולות מהתורה והתנ"ך עצמם.

מטרת התורה- לחזות את המשיח העתיד לבוא

המטרה נוספת, בעלת החשיבות, שלשמה ניתנה התורה הייתה לנבא ולחזות משיח שעתיד היה לבוא, ואשר רק דרכו יוכל האדם לקבל ישועה אמיתית וצדקה.
את זאת עשתה התורה בשתי דרכים: באמצעות נבואה ישירה, וגם על ידי מערכת סמלים וטקסים, עליהם מצווה התורה, שרמזו על המשיח בדרך עקיפה.

בדברים י"ח 18 – 19 מצויה דוגמא לנבואה ישירה כזו. באמצעות משה הכריז אלוהים בפני בני ישראל:

"נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו. והיה האיש אשר לא ישמע אל דבריי אשר ידבר בשמי אנוכי אדרוש מעמו".

מאוחר יותר מצטט שמעון כיפא דברים אלו, כשהוא מחילם ישירות על ישוע המשיח (ראה מעשי השליחים ג' 22 – 26). כך, ביאתו של הנביא, שנחזתה בתורה על ידי משה, התגשמה בברית החדשה בדמותו של ישוע המשיח.

רבות מקורבנות ומצוות התורה מרמזים על ישוע המשיח, כעל המשיח העתיד לבוא.

לדוגמא, מצוות שה הפסח, בשמות י"ב, מרמזת על ישועה באמצעות אמונה בדם ישוע. ואכן דמו ניגר על הצלב בתקופת הפסח.
דוגמא נוספת ניתן למצוא בשבעת הפרקים הראשונים של ספר ויקרא; שם מתוארים הקורבנות השונים הקשורים בכפרה על חטא.
קורבנות אלו נועדו לאפשר לבני אדם להתקרב לאלוהים והם מרמזים על היבטים שונים של מותו המכפר של המשיח, כקורבן על הצלב.

מסיבה זו מציג יוחנן המטביל את המשיח לפני ישראל במלים הבאות:

"הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם!" (יוחנן א' 29)

השוואת ישוע לשה החטאת אמורה הייתה להסב את תשומת לבו של עם ישראל לעובדה שהקורבנות בהם עוסקת התורה מרמזים על המשיח שעתיד היה לבוא.

באיגרת אל הגלטים מסכם שאול את מטרתה של התורה.

"אבל המקרא הסגיר את הכל ביד החטא, כדי שעל סמך אמונת ישוע המשיח תינתן ההבטחה למאמינים. לפני בוא האמונה נשמרנו תחת יד התורה, כלואים היינו לקראת האמונה העתידה להיגלות. לפיכך הייתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח, למען נוצדק על ידי אמונה" (ג' 22 – 24)

המלה היוונית אשר תורגמה כאן כ"אומנת", מתייחסת לעבדים שהיה להם מעמד בכיר בבתי אדוניהם העשירים. עבדים אלו היו ממונים על הקניית חינוך והשכלה ראשוניים לילדיו של בעל הבית. כאשר גדלו הילדים היו עבדים אלו מלווים אותם יום יום אל מקום לימודים שמחוץ לבית, מקום בו זכו להשכלה ברמה גבוהה יותר.

באופן דומה, ניתנה התורה לעם ישראל כדי להדריכו בדרישות האלוהים הבסיסיות בכל הנוגע לצדקה. לאחר מכן כיוונה התורה את העם לאמונה במשיח, אשר ממנו ניתן ללמוד על צדקה אמיתית המושגת רק באמונה, ולא באמצעות קיום המצוות התורה.

ממש כמו שמטלתו החינוכית של העבד הגיעה לקיצה כאשר הוא הפקיד את ילדי אדונו בידי מורה מוסמך בבית ספר, כך גם הושלם תפקיד התורה ברגע שזו הדריכה את העם אל משיחם, ישוע, והביאה למודעותם את צורך בישועה הניתנת באמצעות אמונה בו. מסיבה זו אומר שאול לסיכום:

"אבל לאחר בוא האמונה איננו נתונים עוד למרות האומנת" (אל הגלטים ג' 25)

כלומר, כבר איננו תחת מרות התורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>