11 באפריל | הודיה



ישוע נפצע כדי שאנו נרפא

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. (ישעיהו נ״ג, 5)

פוטנציאל אדיר טמון בהודיה לאלוהים. לא רק שזה מתיר את כוח הגבורה הניסי של אלוהים, גם כשההודיה נעשית אחרי שכוח הגבורה הניסי של אלוהים נכנס לפעולה, יש בכוחה לשים חותם על הברכה שנתקבלה מאלוהים.

וַיָּבֹא (ישוע) אֶל כְּפָר אֶחָד וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מְצֹרָעִים וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק׃ וַיִּשְׂאוּ אֶת קוֹלָם וַיִּקְרָאוּ, "יֵשׁוּעַ, מוֹרֶה, חָנֵּנוּ!" וַיַּרְא אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "לְכוּ וְהֵרָאוּ אֶל הַכֹּהֲנִים." וַיְהִי בְלֶכְתָּם וַיִּטְהָרוּ׃ וְאֶחָד מֵהֶם בִּרְאֹתוֹ כִּי נִרְפָּא וַיָּשָׁב וַיְשַׁבַּח אֶת הָאֱלֹהִים קוֹל גָּדוֹל׃ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו לְרַגְלָיו וַיּוֹדֶה לוֹ וְהוּא שֹׁמְרוֹנִי׃ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר: "הֲלֹא הָעֲשָׂרָה טֹהָרוּ וְאַיֵּה הַתִּשְׁעָה? הֲכִי לֹא נִמְצָא מִי שֶׁיָּשׁוּב לָתֵת כָּבוֹד לֵאלֹהִים זוּלָתִי הַנָּכְרִי הַזֶּה?" וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "קוּם וָלֵךְ, אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה לָּךְ." (לוקס י״ז, 19-12)

כל עשרת המצורעים נרפאו פיזית. אולם משהו נוסף קרה לאחד שחזר להודות לישוע. ישוע אמר לו, "קוּם וָלֵךְ, אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה לָּךְ." ההצהרה הזו של ישוע נועדה להדגיש שהשומרוני שחזר קיבל יותר מרפואה פיזית זמנית לגופו, הוא קיבל משהו בעל ערך נצחי, ישועה.

היה הבדל אחד חשוב בין המצורעים. תשעה נרפאו במובן הפיזי בלבד. העשירי שחזר להודות לאלוהים, נרפא לא רק פיזית, אלא גם רוחנית – נפשו נושעה. הוא הובל לתוך מערכת יחסים תקינה ונצחית עם אלוהים. התשעה האחרים קיבלו ברכה זמנית וחלקית. העשירי קיבל ברכה טוטאלית וקבועה. ההודיה היא שגרמה להבדל הזה.

תודה לך ישוע על מה שעשית עבורי על הצלב. אני מכריז שהודיה לאל מובילה לברכה טוטאלית וקבועה ושישוע נפצע כדי שאני ארפא. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>