12 באוקטובר | מאמינים ונכנסים



נירא נא מפני חוסר מנוחה

עַל כֵּן בְּהִמָּצֵא עוֹד הַהַבְטָחָה לָבוֹא אֶל מְנוּחָתוֹ נִירָא נָא פֶּן יֵרָאֶה אִישׁ מִכֶּם מְאַחֵר פְּעָמָיו. (אל העברים ד, 1)

כִּי בָּאֵי הַמְּנוּחָה אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי אַף כִּי נִגְמְרוּ מַעֲשֵׂי יְהוָֹה מֵעֵת הִוָּסֵד הָעוֹלָם׃ כִּי עַל הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הַכָּתוּב אֹמֵר וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ׃ וְאֹמֵר עוֹד אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי. (אל העברים ד, 3-5)

בטרם נוכל להיכנס למנוחה, עלינו קודם כל להאמין. אין צורך להאמין פעם אחר פעם – מספיק שאנחנו האמנו פעם אחת, אז אנחנו "מאמינים". כבר עשינו את ההחלטה להאמין, על הבסיס הזה אנו ממשיכים ונכנסים אל המנוחה. אנשים שמרגישים שהם צריכים להחליט באשר לאמונתם פעם אחר פעם אינם כשירים להיכנס אל המנוחה. אנו המאמינים בלבד נכנסים אל המנוחה.

בהמשך לנושא של מנוחה, נקרא על כך גם בתנ"ך:

וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. (בראשית ב, 2)

מנוחתו של אלוהים הנה הפסקה מוחלטת מכל מלאכתו. אינני מאמין כי אלוהים נח מפני שהתעייף. אלא, הוא נהנה לנוח. הוא ישב והביט על כל מה שהוא עשה ולקח זמן ליהנות מכל זה.

כמה מאיתנו לוקחים זמן ליהנות מהדברים שעשינו? בימינו נהוג להתחיל משהו חדש מרגע שסיימנו דבר אחר. הדפוס שאלוהים קבע לעומת זאת הנו ליהנות קודם ממה שעשית בטרם התחלת בעבודה חדשה. לא משנה מה עשית, רצונו של אלוהים הנו שתפנה זמן להירגע וליהנות ממנו. עצם היכולת לנוח ניתנה לנו מאלוהים.

תודה לך אדוני על ההבטחה להיכנס אל מנוחתך. אני מכריז שמנוחה הנה אחת ההנאות שאלוהים חפץ לחלוק איתנו. הוא חפץ שאני אכנס לאותה מנוחה שהוא נכנס אליה. אני אירא פן לא אכנס למנוחתו של המשיח. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *