12 צעדים לשנה טובה – חלק ה



שלום לכולם, אנחנו שמחים שהצטרפתם אלינו לשיעור החמישי והאחרון בסדרת השיעורים לקראת השנה החדשה. בשיעורים אלה, חלקנו אתכם צעדים מעשיים לשנה טובה. החלטות אמונה המבוססות על הכתוב באיגרת אל העברים. בשיעורים הקודמים חלקתי אתכם תשעה צעדים. נירא נא, נשקדה נא, נחזיקה בהודאת אמונתנו, נקרבה בביטחון לפני כס החסד, נעבור אל השלמות, נקרבה נא, נחזיקה בהודאת התקווה בל נימוט, נתבוננה איש על אחיו ונרוצה בסבלנות את המרוצה. היום אחלוק אתכם את שלושת הצעדים האחרונים לסדרה זו, לשנה טובה. לצעדים האלה, כמו גם לקודמים, יכולה להיות השפעה מכרעת על יחסנו לאלוהים ולדברו בשנה הקרובה.

הצעד העשירי לשנה טובה הוא: נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה והוא לקוח מהאיגרת אל העברים יב, 29-28:

"לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה׃ כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא"

לאלוהים יש שתי דרישות מאתנו. קודם כל שנעריך את מה שהוא עושה עבורנו, ודבר שני שנבטא את הערכתנו כלפיו. זה חשוב להבין שאנחנו צריכים לבטא את הערכתנו כלפיו – נבואה נא בתודה. בלי הודיה כל שירות או עבודת אלוהים שנציע בחיינו, לא תהיה רצויה לפניו. גישה של הודיה הופכת את השירות שלנו לרצוי בפני אלוהים. אם אנו מסרבים להודות, זה כובל אותנו. אנו נעשים מרוכזים בעצמנו. אולם הודיה משחררת את הרוח שלנו ומאפשרת לנו לעבוד את אלוהים עם רוחנו.

הצעד הבא, שהוא הצעד האחד-עשר הוא: לָכֵן נֵצְאָה־נָּא אֵלָיו והוא לקוח מהאגרת אל העברים יג, 14-12:

"בַּעֲבוּר זֹאת גַּם־יֵשׁוּעַ עֻנָּה מִחוּץ לַשָּׁעַר לְמַעַן קַדֵּשׁ אֶת־הָעָם בְּדָמוֹ׃ לָכֵן נֵצְאָה־נָּא אֵלָיו אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְנִשָׂא אֶת־חֶרְפָּתוֹ׃ כִּי־פֹה אֵין־לָנוּ עִיר עֹמָדֶת כִּי אִם־אֶת־הָעִיר הָעֲתִידָה אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים."

אם אנחנו רוצים להפגין מסירות לישוע, זה מחייב אותנו להזדהות עם הצלב. עלינו לצאת אליו למקום בו הוא נצלב. המחויבות והמסירות לישוע שוללת שני דברים: ריצוי עצמי, וריצוי העולם. העולם הוא לא חבר שלנו, הוא האויב שלנו. אנו נסבול צרות בעולם, אך ישוע ניצח את העולם. דרכו גם אנחנו יכולים לנצח את העולם – אם אכן באמת נצא אליו, מחוץ למחנה, ונישא את חרפתו.

הצעד השניים-עשר והאחרון הוא: לָכֵן נַקְרִיב עַל־יָדוֹ בְּכָל־עֵת זֶבַח תּוֹדָה והוא לקוח מהאיגרת אל העברים יג, 15:

"לָכֵן נַקְרִיב עַל־יָדוֹ בְּכָל־עֵת זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹהִים הִיא־פְרִי שְׂפָתַיִם הַמּוֹדוֹת לִשְׁמוֹ."

הודיה מובילה להלל. הצעד הראשון שאנחנו צריכים לעשות, אם אנחנו רוצים להיכנס לנוכחות של אלוהים הוא להודות לו, הצעד השני הוא להלל אותו. הלל הוא ביטוי לחירות שיש לנו דרך ההזדהות שלנו עם הצלב של ישוע. מי שעדיין עבד לאדם הישן, לא חווה את החירות הזו. הלל הוא זבח. זבח תודה, נובע ממותו של האדם הישן שבנו על הצלב של ישוע. האדם הישן שבנו, לא יכול באמת להלל את אלוהים. כאשר אנחנו מהללים את אלוהים, בזמן שאנחנו הכי פחות מרגישים נכונים לעשות זאת, אנחנו צולבים את האדם הישן שבנו, עם כל תאוותיו ורגשותיו. לכן זה מכונה, זבח תודה – זה עולה לנו משהו.

אז נחזור בקצרה על שלושת הצעדים שציינתי היום לשנה טובה:

הצעד העשירי, נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה. עלינו להעריך את מה שאלוהים עושה עבורנו ואף לתת לזה ביטוי. גישה של הודיה הופכת את השרות שלנו לאלוהים רצוי בפניו.

הצעד האחד עשר, לָכֵן נֵצְאָה־נָּא אֵלָיו. עלינו לצאת אליו, למקום בו הוא נצלב ולוותר על ריצוי עצמי וריצוי העולם. רק כך ננצח את העולם.

הצעד השניים-עשר, לָכֵן נַקְרִיב עַל־יָדוֹ בְּכָל־עֵת זֶבַח תּוֹדָה. כאשר אנחנו מהללים את אלוהים בזמן שזה הכי פחות מרגיש לנו נכון, אנחנו צולבים את האדם הישן עם תאוותיו ורגשותיו, אנחנו מקריבים זבח תודה לאלוהים.

סיימנו את סדרת השיעורים שאותה הקדשנו לשניים עשר צעדים, או החלטות אמונה מעשיות לשנה טובה! אנחנו רוצים לאחל לכם שנה טובה, מלאה בהחלטות אמונה בריאות ונכונות. תודה שהאזנתם לנו, דרק פרינס ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>