13 בנובמבר | דרך חדשה וחיה



נִקְרְבָה־נָּא לקֹּדֶשׁ

וְעַתָּה אֶחָי בִּהְיוֹת לָנוּ בִּטְחוֹן דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ… נִקְרְבָה־נָּא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבֶאֱמוּנָה תְמִימָה מְטֹהָרִים בְּהַזָּיַת לְבָבֵנוּ מֵרוּחַ רָעָה וּרְחוּצֵי הַבָּשָׂר בְּמַיִם טְהוֹרִים. (אל העברים י, 19, 22)

הריהוט היחיד בקודש הקודשים, כפי שזה תוכנן על-ידי אלוהים, היה ארון הקודש – תיבה עשויה עץ שיטה מצופה זהב. המכסה שלו כונה כס החסד, או כפורת. בתוכו שכנו שני לוחות הברית, שכוסו על-ידי הכפורת. זה היה סימן לכך שחסדי האל באמצעות הכפרה של ישוע המשיח כיסו את לוחות ברית משה שהפרנו. בשני קצוות הכפורת היו כרובים. שני הכרובים עמדו זה מול זה כשמבטיהם הופנו למרכז הכפורת (מקום הנוכחות של אלוהים) כאשר כנפיהם מושטים וקצוות הכנפיים נוגעים במרכז הכפורת.

הכפורת היתה כסאו של אלוהים. אלוהים הוא יושב הכרובים, שמכסה את התורה שהופרה (הברית שהפרנו). שני הכרובים שמביטים פנימה כשקצוות כנפיהם נוגעים זה בזה מסמלים את מקום ההתחברות. לפיכך, זהו מקום של חסד ומקום של התחברות – אם כי זהו גם כסא מלכות – כס אלוהים המלך.

לא הוצג תיאור חומרי של אלוהים עצמו על פריט הריהוט הזה, שכן זה נאסר על-פי התורה. עם זאת, אלוהים כן הגיע ולקח את מקומו בכפורת בצורת השכינה – נוכחות אל שדי שנגלית לעין ומורגשת. קודש הקודשים היה שרוי בחשיכה מוחלטת; לא היה במקום כל תאורה טבעית או מלאכותית. אולם כאשר השכינה נכנסה למקום, אז אלוהים לקח את מקומו על הכסא.

באיגרת אל העברים פרק י', אנו מוזמנים לקודש, להתקרב לאלוהים (פס' 22). אנו מוזמנים לקחת את מקומנו עם המשיח על הכסא. עלינו להכנס אל "דֶּרֶךְ חָדָשׁ וָחָי" (פס' 20). ישוע הוא הדרך החדשה והחיה הזו.

תודה לך אדוני שאני יכול להתקרב אליך באמצעות דמו של ישוע. אני מכריז שאני נכנס אל קודש הקודשים באמצעות ישוע, הדרך החדשה והחיה. אני אקרב אל קודש הקודשים. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>