15 באוקטובר | חשיבות השקידה



הבה נשקוד

לָכֵן נִשְׁקְדָה נָּא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם. (אל העברים ד, 11)

ציינתי קודם לכן כי אזהרה זו מבוססת על החוויה של בני ישראל בדרכם ממצרים במדבר. מרביתם לא הגיעו לארץ המובטחת – ליעד ולמנוחה שאלוהים הבטיח להם – מפני ההתנהגות הלא ראויה שלהם וגישות לב בלתי הולמות. הם מתו במדבר. כתוב שגוויותיהם נפלו במדבר בגלל חוסר אמונתם ואי-ציות. (ר' במדבר יד, 29, 32.) תוך כדי חוסר השלמות באמונתם ואי-הציות שלהם, הם לא שמעו לקול אדוני. החזות החיצונית שלהם היתה בסדר, אולם היה חסר להם הדבר החיוני ביותר, המציאות הפנימית של אמונה אמיתית – שמיעה בקול אדוני.

זו הייתה הטעות של בני ישראל – טעות טרגית. לאחר שכנתב "עַל־כֵּן… נִירָא נָא" (אל העברים ד, 1) מחבר האיגרת אל העברים המשיך והתבסס על הדוגמה של בני ישראל ואמר "לָכֵן נִשְׁקְדָה נָּא…" אני מאמין שהדרישה הזו היא מאוד טבעית. אם באמת ניקח ללב את הסכנות המצלות על המצב הרוחני שלנו, ובאמת נירא (נפחד) במובן הזה, הדבר הבא שנעשה באופן טבעי יהיה לשקוד.

מה זה אומר לשקוד? דרך אחת לגלות משמעות של מושג מסוים היא לחשוב על ההיפוך שלו. ההיפוך הגמור של שקידה הנו עצלות. אין שום התייחסות חיובית לאורך הכתובים לעצלות. הנושא הזה אינו זוכה ליחס הראוי לו בקרב מאמינים כיום.

תודה לך אדוני על ההבטחה להכנס אל מנוחתך. אני מכריז שהמציאות הפנימית החיונית והעיקרית של אמונה כנה היא לשמוע בקול אדוני. אני אשקוד. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>