16 באוקטובר | צמיחה והתפתחות



הבה נשקוד

לָכֵן נִשְׁקְדָה־נָּא לָבוֹא אֶל־הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם. (אל העברים ד, 11)

נמשיך ללמוד על הנושא "שקידה" ונעיין שוב באיגרת אל העברים:

וְחֶפְצֵנוּ שֶׁכָּל־אֶחָד מִכֶּם יִשְׁקֹד לִהְיוֹת נָכוֹן לִבּוֹ בַּתִּקְוָה עַד־הַקֵּץ שֶׁלּא תֵּעָצֵלוּ כִּי אִם־תֵּלְכוּ בְּעִקְּבוֹת יוֹרְשֵׁי הַהַבְטָחוֹת בֶּאֱמוּנָה וְאֹרֶךְ נָפֶשׁ. (אל העברים ו, 12-11)

לא חשוב רק  לשקוד, אלא חשוב לשקוד עד הסוף. ההפך משקידה מנוסח בפשטות: "תֵּעָצֵלוּ". לא מדובר בעצלות פיזית אלא בעצלות רוחנית.

בַּעֲבוּר זֹאת שִׁקְדוּ לְהוֹסִיף עַל־אֱמוּנַתְכֶם אֶת־מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וְעַל מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה אֶת־הַדָּעַת וְעַל־הַדַּעַת אֶת־הַפְּרִישׁוּת וְעַל־הַפְּרִישׁוּת אֶת־הַסַּבְלָנוּת וְעַל־הַסַּבְלָנוּת אֶת־הַחֲסִידוּת וְעַל־הַחֲסִידוּת אֶת־הָאַחֲוָה וְעַל־הָאַחֲוָה אֶת־הָאַהֲבָה. (2 לפטרוס א, 7-5)

חיי האמונה אינם חיים סטטיים. אלה חיי צמיחה, התקדמות והתפתחות. סטטיות באמונה משמע נפילה מאמונה. כדי להוסיף ערכים לחיינו כפי שכתוב בפסוק הזה, נדרשת שקידה. נדרשים מאמצים רבים. פטרוס ממשיך במילת החיבור "אם":

כִּי אִם־אֵלֶּה יִמָּצְאוּ וְיִרְבּוּ בָכֶם לֹא־יִתְּנוּ אֶתְכֶם לִהְיוֹת מִתְעַצְּלִים וּבְטֵלִים מֵעֲשׂוֹת פְּרִי לְדַעַת אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵין־אֵלֶּה לּוֹ עִוֵּר הוּא רְפֵה עֵינַיִם וְשָׁכֵחַ אֶת־טָהֳרָתוֹ מֵחַטֹּאתָיו הָרִאשֹׁנוֹת. (פס' 9-8)

הייתם מאמינים שאפשרי שמישהו שטוהר מכל חטאיו יכול לשכוח מזה? זה לא נשמע אמתי; עם זאת, לפי הכתובים, זה בהחלט אפשרי.

תודה לך אדוני על ההבטחה להיכנס אל מנוחתך. אני מכריז את הצורך שלי לחקות את אלה שבאמצעות אמונה וסבלנות ירשו את מה שהובטח להם. אני אשקוד. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *