כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

אנו נקרא היום את העדות של איוב, בה הוא מספר על הדרך שבה הוא חי את חייו. אלוהים בעצמו העיד על איוב שהיה צדיק. המילים האלה אחזו בי עד שבקושי הצלחתי להמשיך את הקריאה.

כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי; וְעַיִן רָאֲתָה, וַתְּעִידֵנִי, כִּי־אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ; וְיָתוֹם, וְלֹא־עֹזֵר לוֹ׃ בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא; וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן׃ צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי; כִּמְעִיל וְצָנִיף, מִשְׁפָּטִי׃ עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר; וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי׃ אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים; וְרִב לֹא־יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ. (איוב כט, 11-16)

זה מדהים לגלות שצדקתו של איוב לא נבעה ממנו? בכל הכתובים אין צדקה עצמית. איוב אמר, "…צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי…" הוא היה לבוש בצדקה שהוא קיבל מאלוהים באמונה. זה היה הפועל היוצא של צדקתו.

העניים, האלמנות והיתומים הינם מקבלי החמלה של אלוהים. על כאלה אנשים אלוהים חושב כאשר הוא מדבר על צדקה – אלמנות, יתומים, עניים, עוורים, פסחים. אפשר למדוד את מידת הצדקה שלנו על-ידי בחינת היחס שלנו כלפי אנשים אלה.

תודה לך אדוני שאתה דואג לי כל כך. אני מכריז שהעניים, האלמנות והיתומים כולם מקבלים את החמלה של אלוהים – ולפיכך מן ההכרח שיקבלו גם את חמלתי. כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>