17 בנובמבר | כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא



נִקְרְבָה־נָּא לקֹּדֶשׁ

וְעַתָּה אֶחָי בִּהְיוֹת לָנוּ בִּטְחוֹן דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ… נִקְרְבָה־נָּא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבֶאֱמוּנָה תְמִימָה מְטֹהָרִים בְּהַזָּיַת לְבָבֵנוּ מֵרוּחַ רָעָה וּרְחוּצֵי הַבָּשָׂר בְּמַיִם טְהוֹרִים. (אל העברים י, 19, 22)

ספר ויקרא מכיל את החוקים לכהונת אהרון בישראל הקדומה.

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם; כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. (ויקרא יז, 11)

זו הייתה הצהרה נבואית אדירה שהתגשמה 1400 שנים מאוחר יותר בישוע המשיח. נפש האדם הוא החיים של האדם, והנפש היא בדם. כולנו יודעים שמרגע שהדם חדל לזרום בתוכנו, תמו החיים. במובן מסויים, החיים תלויים בדם.

בפרק הקודם בספר ויקרא, בחוקי יום הכיפורים, משה אמר לאחיו אהרון, הכהן הגדול, שמותר לו רק פעם בשנה להכנס אל קודש הקודשים, אל נוכחותו הממשית של אלוהים. הוא היה נכנס עם  מחיתה מלאה בגחלי קטורת בוערים שהפיצו ענני עשן ריחניים ביד אחת כאשר ידו השנייה אחזה בדם קורבן החטאת שהוקרב בקידמת המשכן. אם אחד משני הדברים האלה חסר – הקטורת או הדם – הכהן הגדול היה צריך למות במעמד הזה. לא ניתנה לו גישה לנוכחות של אלוהים מבלי שני הדברים האלה.

המחיתה המלאה בקטורת ריחנית מהווה דפוס יפיפה המסמל השתחווייה. לעולם לא ניכנס לנוכחות הממשית של אלוהים בלי השתחווייה. יחד עם זה, לא נוכל להיכנס אל הנוכחות של אלוהים בלי דם, שמכפר על חטאינו. חוקי התורה משמשים כדפוס נבואי – מעין תיאור מקדים למה שעתיד היה להתרחש בברית החדשה.

תודה לך אדוני שאני יכול להתקרב אליך באמצעות דמו של ישוע. אני מכריז שאני נכנס אל נוכחותו הממשית של אלוהים עם השתחווייה ודם הכפרה. אני אקרב אל קודש הקודשים. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *