ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה, 21)

זה היה הרצון של אלוהים שישוע יסבול חולי על הצלב, או שהוא ידוכא עד כדי חולי. ישוע דוכא עד חולי, בגופו, התעללו בו, ריסקו את גופו, השחיתו אותו – וכל דבר אחר שאתם יכולים להעלות על דעתכם. הוא נעשה חולה לגמרי על הצלב.

אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים. (ישעיהו נ״ג, 10)

הפסוק הזה עוזר לנו להבין את המטרה של אלוהים בצליבה של ישוע, או היעוד של ישוע על הצלב. ישוע על הצלב הפך להיות קורבן אשם. בתנ"ך הקורבן הזה נקרא לחלופין "אשם" או "קורבן אשם." הסיבה לכך טמונה בעובדה שכאשר אדם היה מביא בעל חיים כקורבן אשם לבית המקדש (או בתקופה מוקדמת יותר למשכן), האדם שהיה צריך לכפר על חטאו היה מניח את ידיו על בעל החיים ומתוודה מעל בעל החיים על חטאו. כך, באופן סמלי, החטא היה עובר לבעל החיים. בדרך זו, קורבן האשם הפך לחטא עם החטא של אותו אדם. הוא נשא את החטא, האשמה והעונש של אותו אדם. לפיכך, לאחר מכן היו מטפלים בבעל החיים ולא באדם, במקום להרוג את האדם החוטא הרגו את בעל החיים.

כל זה מייצג כמובן את מותו של ישוע על הצלב. המחבר של האיגרת אל העברים כותב שדם פרים ועיזים אינו יכול להסיר חטאים. (ר' עברים י, 4.) מערכת הקורבנות הייתה תמונה מקדימה שהובילה להחלפה שהתממשה על הצלב. אך כאן בפסוק בצוטטנו מישעיהו נג, 10, הכתובים מדברים על הצליבה עצמה ואומרים שאלוהים הפך את נפשו של ישוע לחטא, לאשם, לקורבן אשם. זאת בדיוק הכוונה במילים, "תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ." שאול השליח אישר את העובדה הזו כאשר הוא צוטט את ישעיהו נג, 10, בפסוק הבא:

כִּי אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה [קורבן אשם] בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה, 21)

תודה לך ישוע על מה שעשית עבורי על הצלב. אני מכריז שישוע נעשה לחטא בחטאתי כדי שאני אהיה לצדיק בצדקתו. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>