26 באוקטובר | הלב והפה



נחזיקה בהודאת אמונתנו

וְעַתָּה בִּהְיוֹת־לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל נַעֲלֶה מְאֹד אֲשֶׁר עָבַר אֶת־הַשָּׁמָיִם יֵשׁוּעַ בֶּן־הָאֱלֹהִים נַחֲזִיקָה בְּהוֹדָאַת אֱמוּנָתֵנוּ. (אל העברים ד, 14)

בפרק העשירי של האיגרת אל הרומים, שאול הסביר בבירור את הדרישות לקבלת ישועה. זה מתחיל כך:

אֲבָל מַה־תֹּאמַר קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבֶךָ הוּא דְּבַר הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְבַשְׂרִים, כִּי אִם־בְּפִיךָ תוֹדֶה שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וְתַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁהָאֱלֹהִים הֱעִירוֹ מִן־הַמֵּתִים תִּוָּשֵׁעַ. (רומים י, 8-9)

הבסיס לישועה הינו דבר אלוהים, ועלינו לקבל אותו לחיינו באמצעות אמונה. לאחר מכן ישנם עוד שני שלבים – יש דבר אחד שצריך לעשות עם הלב, ודבר שני שצריך לעשות עם הפה. עלינו להאמין בליבנו ולהודות בפינו- להכריז את אמונתנו בפינו. שאול המשיך:

כִּי בִלְבָבוֹ יַאֲמִין הָאָדָם וְהָיְתָה לּוֹ לִצְדָקָה וּבְפִיהוּ יוֹדֶה וְהָיְתָה־לּוֹ לִישׁוּעָה. (רומים י, 10)

הבנתם? אין הודאה – אין ישועה. זה טוב ויפה להאמין בלב. עם זאת, אמונה בלבד איננה מספיקה. אל לנו להאמין רק בלב, אלא גם להכריז את אמונתנו באומץ עם פינו, כך שהמילים שיוצאים מפינו נמצאים בהסכמה עם דבר אלוהים. ההודאה הראשונית שלנו מקשרת אותנו עם ישוע ככהן הגדול שלנו. המשך השרות שלו למעננו תלוי בהמשך ההודאה שלנו.

תודה לך ישוע שאתה הכהן הגדול של הודאתנו. אני מכריז שככל שאני מאמין בליבי ומודה בפי הבטחות האלוהים פועלות עבורי. אחזיקה בהודאת אמונתני. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>