28 בדצמבר | הלל במדבר



לָכֵן נַקְרִיב עַל יָדוֹ בְּכָל עֵת זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹהִים

לָכֵן נַקְרִיב עַל־יָדוֹ בְּכָל־עֵת זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹהִים הִיא־פְרִי שְׂפָתַיִם הַמּוֹדוֹת לִשְׁמוֹ. (אל העברים יג, 15)

כאשר שירתתי בצבא במהלך מלחמת העולם השנייה, הוצבתי במדברות צפון אפריקה. היבט אחד שלילי בתנאי המחייה במדבר הינו שהם נוטים לעורר מירמור והתלוננות. כך קרה גם לבני ישראל פעמים רבות, ולעיתים זה הביא את המשפט של אלוהים והחרון שלו עליהם. נעשיתי כל כך עייף מהמדבר, האוכל, והחיילים הבריטים שהרבו לנבל את פיהם שהתחלתי להתלונן. כאשר עשיתי כן איבדתי את התחושה של נוכחות אלוהים וברכתו.

החלטתי להקדיש יום לצום, על מנת לשאול את אלוהים מדוע נוכחותו סרה ממני. אמרתי, "אלוהים מדוע אינך קרוב אלי? מדוע אני חייב להמשיך עם החיים המעיקים והחד-גוניים האלה במדבר?" לקראת ערב אלוהים נתן לי מענה. הוא דיבר איתי בבירור, ואמר, "מדוע לא הודית לי? מדוע לא היללתי אותי?" כאשר הגיתי במה שאלוהים אמר, הבנתי שאיבדתי את תחושת נוכחותו משום שהפכתי כפוי טובה.

בבוא העת, רוח הקודש הדריך אותי למספר פסקאות בכתובים באותו עניין, כולל הראשונה לתסלוניקים ה, 19-16:

שִׂמְחוּ בְּכָל־עֵת, הִתְפַּלְּלוּ כָּל־הַיּוֹם, הוֹדוּ עַל־הַכֹּל, כִּי־זֶה רְצוֹן אֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲלֵיכֶם, אֶת־הָרוּחַ לֹא תְּכַבּוּ.

המשמעות של הדברים כאן היא שאם אנחנו לא שמחים בכל עת, מתפללים כל היום, ומודים על הכול, אנחנו מכבים את רוח הקודש! על ידי כל שהתמרמרתי והתלוננתי  במקום להודות ולהלל, כיביתי את רוח הקודש בחיי.

אלוהים מצפה מאיתנו להקריב בכל עת זבח תודה מפינו – לא רק בתוך תוכנו בתוך ליבנו. אנחנו צריכים להפוך את ההלל שלנו קולני על ידי כך שאנחנו מודים בשם אלוהים!

תודה לך אדוני, אני מהלל אותך. אני מכריז שאני לא מכבה את הרוח אלא שמח בכל עת, מתפלל כול היום, ומודה על הכול. אני אקריב בכל עת זבח תודה לאלוהים. אמן

מתוך הספר: "דפים מספר חיי"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *