29 בדצמבר | אות מוקירי התודה



לָכֵן נַקְרִיב עַל יָדוֹ בְּכָל עֵת זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹהִים

לָכֵן נַקְרִיב עַל־יָדוֹ בְּכָל־עֵת זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹהִים הִיא־פְרִי שְׂפָתַיִם הַמּוֹדוֹת לִשְׁמוֹ. (אל העברים יג, 15)

נוכחנו לדעת שהכרת תודה היא ציווי ישיר של הכתובים ואות חיוני לכך שאנחנו מלאים ברוח הקודש. עובדות אלה מובילות לשתי מסקנות מעשיות הנוגעות לכל אחד מאיתנו באופן אישי: הראשונה, מאמין כפוי טובה הוא מאמין הנוהג בחוסר ציות; השנייה, מאמין כפוי טובה אינו מלא ברוח הקודש.

הודייה נדרשת גם על מנת להיכנס לנוכחות של אלוהים, כפי שכתוב בתהילים ק, 5-4:

בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הוֹדוּ־לוֹ, בָּרֲכוּ שְׁמוֹ׃
כִּי־טוֹב יְהוָֹה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ׃

שני שלבים חיוניים בהתקרבות שלנו לאלוהים הם כניסה בתודה לשעריו, ובהלל לחצרותיו.

בנוסף כותב המזמור סיפק שלוש סיבות שבשלן אנו צריכים להודות לאלוהים. קודם כל, אלוהים טוב; דבר שני, החסד שלו הוא אינסופי; דבר שלישי, הוא נאמן לכל דור. הסיבות העיקריות להודות לאלוהים לעולם אינן תלויות ברגשותינו או בנסיבות חיינו. יתכן שנרגיש מרוממים יום אחד, וחלושים יום אחר; לעתים אנחנו מעודדים, ולעתים מיואשים. אך אין כל סיבה לשנות את הכרת התודה שלנו לאלוהים.

על מנת להתקרב לאלוהים על בסיס שלוש העובדות הנצחיות הללו, אנחנו צריכים לשנות את המיקוד שלנו. אנחנו צריכים להסיט מבטנו מדברים מרגיזים, מייאשים ודברים שמסיתים אותנו, ובמקום זה להביט על הדברים הנצחיים, שאנחנו רואים דרך עיני אמונה. כשאנחנו באים לאלוהים במיקוד הנכון, אנחנו בעמדה לשמוע מאלוהים ולקבל ממנו.

תודה לך אדוני, אני מהלל אותך. אני מכריז שאני נכנס בשעריך בתודה, וחצרותיך בתהילה, כי טוב אתה וחסדך הוא לעולם. אתה נאמן. אני אקריב בכל עת זבח תודה לאלוהים. אמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *