6 בנובמבר | אורח צדיקים



נַעֲבֹר אֶל־הַשְּׁלֵמוּת

עַל־כֵּן בַּעֲזֹב כָּעֵת רֵאשִׁית דְּבַר הַמָּשִׁיחַ נַעֲבֹר אֶל־הַשְּׁלֵמוּת וְלֹא נָשׁוּב לָשִׁית יְסוֹדֵי הַתְּשׂוּבָה מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת וְהָאֱמוּנָה בֵּאלֹהִים. (אל העברים ו, 1)

השיעור של היום נועד למאמינים העברים (יהודים) שחיו בתקופת הברית החדשה – מפני שהם היו זקוקים לו מאוד. הם היו רגילים להסתמך על זכויות יתר שונות ולפיכך הם הרגישו יותר מדי בנוח עם עצמם. למען האמת, הם הפכו עצלים; הם פשוט לקחו את הכל כברור מאליו.

עַל־זֹאת יֶשׁ־לָנוּ לְדַבֵּר רַבּוֹת וְקָשׁוֹת לְבַאֵר לָכֶם בְּמִלִּין יַעַן כִּי־כָבְדוּ אָזְנֵיכֶם׃  כִּי תַּחַת אֲשֶׁר לְפִי רְבוֹת הַיָּמִים הָיָה רָאוּי לָכֶם לִהְיוֹת מְלַמְּדִים עַתָּה צְרִיכִים אַתֶּם שֶׁיָּשׁוּבוּ וִילַמְּדוּ אֶתְכֶם עִקְּרֵי רֵאשִׁית דִּבְרֵי אֱלֹהִים וְהִצְטָרַכְתֶּם לְחָלָב וְלֹא לְמַאֲכָל בָּרִיא׃  כִּי כֹל אֲשֶׁר מַאֲכָלוֹ חָלָב אֵינֶנּוּ מֵבִין בִּדְבַר־צֶדֶק כִּי־עוֹדֶנּוּ תִינֹק׃ וְלַשְּׁלֵמִים הַמַּאֲכָל הַבָּרִיא אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם עַל־פִּי הַנִּסָּיוֹן חוּשִׁים שֶׁהָרְגְּלוּ לְהַבְחִין בֵּין־טוֹב לָרָע. (אל העברים ה, 11-14)

מחבר האיגרת כותב באופן בוטה שהמאמינים העברים היו תינוקות רוחניים. לא היה להם שום תירוץ להיותם תינוקות בשלב כזה של אמונתם במשיח. היו להם הזדמנויות רבות משך השנים להתקדם לבגרות באמונתם. מחבר האיגרת אף הסביר את הדרך היחידה להתקדם לבגרות רוחנית. עלינו לאמן את עצמנו להבדיל בין טוב לרע. התקדמות באורח חיי צדקה לבגרות באה כתוצאה של אימון תמידי. זה לא קורה באופן אוטומטי, אלא זה דורש משמעת. לכן למדנו קודם על הנושא של שקדנות. חשוב שנאמן את עצמנו להבדיל בין טוב לרע.

לעתים קרובות, אפילו קהילות משיחיות גדולות וותיקות אינן יודעות להבדיל בין רוחני ותנ"כי לבשרי ונפשי. הפתרון לכך הינו לאמן את עצמנו על-ידי שימוש תדיר וחוזר בזהירות יתרה.

תודה לך אדוני שאתה מוביל אותי קדימה. אני מכריז שאינני נשען על זכויות היתר הבאות עם אמונתי, אני מאמן את עצמי להתקדם לבגרות. אני עובר אל השלמות. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>