בימים בהם אנחנו נוטים להתבונן מעלה ולחשוב על מה שקורה בשמים, כדאי שנחדד את התמונה של מה שמתרחש שם על פי הכתובים. בחג שנקרא על פי הכתובים "זכרון תרועה" שנהוג לתקוע בו בשופר, חשוב שנזכור שתקיעת השופר הדרמטית ביותר עתידה להישמע בשמים והיא מסמלת שינוי דרמטי בתכנית של אלוהים. בימים בהם אנו סוברים שתהיה הכרעה […]

תפקוד נוסף של מלח בהקשר למזון הינו עיכוב תהליך הריקבון. בימים שקדמו לקירור המלאכותי, יורדי ים שלקחו איתם בשר למסעות הפלגה ארוכים השתמשו במלח כחומר משמר. תהליך הריקבון החל עוד קודם שהומלח הבשר. המלח לא סילק את הריקבון אלא השהה את התהליך למשך תקופת המסע. כך יכלו המלחים להמשיך ולאכול מהבשר זמן רב לאחר שאלמלא המלח בבשר הוא היה נעשה לבלתי אכיל.

נוכחותנו על הארץ כתלמידי המשיח פועלת כמו המלח בבשר. תהליך הריקבון (חטא) כבר החל. ניתן להבחין בכך בכל תחום מתחומי הפעילות האנושית – מוסר, דת, חברה ופוליטיקה. לא נוכל לסלק את הריקבון שכבר קיים, אלא יש ביכולתנו לעכב את התהליך עד שמטרות החסד והרחמים של אלוהים יושלמו. מרגע שהשפעתנו לא תורגש עוד, יגיע הריקבון לשיאו והתוצאה תהיה כליון חרוץ.

המשך…

אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ… (מתי ה, 13)

ישוע פונה בדבריו אלינו – תלמידיו. הוא משווה את תפקידנו בארץ לזה של מלח. להלן 2 שימושים מוכרים במלח בהקשר למזון:

מלח נותן טעם

מזון שאינו מעורר תיאבון שלעצמו נעשה טעים ורצוי כשמתבלים אותו במלח. איוב מנסח את העיקרון הזה כשאלה רטורית:

הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח? (איוב ו, 6)

המלח עושה את כל ההבדל באוכל. המלח מאפשר לנו ליהנות מאוכל שבלעדיו לא היינו אוכלים. תפקידנו כמאמינים הוא לתת לארץ טעם. הנהנה מהטעם הוא אלוהים. הנוכחות שלנו על הארץ הופכת את הארץ לרצויה לו. הנוכחות שלנו מפקידה את הארץ לרחמיו. בלעדינו לא יימצא דבר שיהפוך את הארץ רצויה לאלוהים. אולם מפני שאנחנו כאן, אלוהים ממשיך לנהוג בארץ בחסד וברחמים, במקום בחרון אף ובמשפט. הנוכחות שלנו עושה את כל ההבדל.

המשך…