21 בספטמבר | צבעי הכהונה

קיבלנו רוח משפט בנים אשר בו אנחנו קוראים אבא אבינו

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ. (רומים ח, 14-15)

ברומים ח, 18 שאול אומר:

כִּי אֹמֵר אֲנִי שֶׁעִנּוּיֵי הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הַבָּא לְהִגָּלוֹת עָלֵינוּ. (רומים ח, 18)

אם ברצוננו למלוך עם המשיח, עלינו להיות נכונים לסבול עינויים.

המשך…

קיבלנו רוח משפט בנים אשר בו אנחנו קוראים אבא אבינו

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ. (רומים ח, 14-15)

וְהָרוּחַ הַהוּא מֵעִיד בְּרוּחֵנוּ כִּי־בְנֵי אֱלֹהִים אֲנָחְנוּ. (רומים ח, 16)

המשך…

קיבלנו רוח משפט בנים אשר בו אנחנו קוראים אבא אבינו

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ. (רומים ח, 14-15)

ישנם מורים המלמדים שבברית החדשה רק אנשים סופר רוחניים יכולים להחשב לילדי אלוהים. עם זאת, שאול סתר את הרעיון הזה בפרק השמיני של האיגרת אל הרומים. שם הוא כתב שכל מי שמונהג באופן קבוע בידי רוח הקודש הוא בן לאלוהים. המשך…

18 בספטמבר | לידה ואימוץ

קיבלנו רוח משפט בנים אשר בו אנחנו קוראים אבא אבינו

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ. (רומים ח, 14-15)

מרגע שאתה מקבל את ישוע המשיח, אתה נעשה לבן אלוהים. אתה גם מקבל את הטבע של ישוע, טבע שיודע לקרוא לאלוהים האב "אבא". זו מערכת יחסים טבעית מאוד.

המשך…

קיבלתי רוח משפט בנים אשר בו אני קורא אבא אבינו

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ. (רומים ח, 14-15)

מפני שקיבלנו את רוח האימוץ, יש לנו את הזכות לקרוא לאלוהים אבא.

שאול הדגיש בפנינו שתי אופציות: או להיות מונהגים על-ידי הרוח או להיות כפופים לרוח עבדות. רוח העבדות מטיל עלינו אימה מפני העונש; רוח האימוץ מוביל אותנו כבני אלוהים.

המונח היווני שמתורגם ל"בנים" משמעו בנים בוגרים. ברגע שאנחנו נולדים מחדש ברוח אלוהים, אנחנו הופכים לילדים. ככל שהרוח מוביל אותנו, אנו מתבגרים. הדרך לבגרות היא על-ידי הדרכתו של רוח הקודש, כאשר אינך כפוף יותר לרוח העבדות.

וְאִם־יִהְיֶה הָרוּחַ מַנְהִיגְכֶם אָז אֵינְכֶם תַּחַת הַתּוֹרָה. (גלטים ה, 18)

תוצאת השחרור מתורת משה

כדי להיות בנים בוגרים לאלוהים, נדרש ממך להיות מונהג על-ידי הרוח. עם זאת, זכור כי אם הינך מונהג בידי הרוח, אז אינך כפוף לתורה. זאת החרות שיש בידינו – לא חירות להיות מרושעים, אלא חירות לאהוב. אהבה היא המניע שלנו בשרות לישוע, וזה המניע החזק יותר בעולם. כאשר האימה נכשלת כמניע, האהבה מנצחת. אלוהים מבקש להדריך אותנו אל תוך האהבה הזו. זה מה שהופך אותנו לילדים בוגרים לאלוהים. זאת התוצאה של השחרור מתורת משה.

תודה לך אדוני שאתה דואג לי כל כך. אני מכריז שאני יותר לא כבול לרוח של עבדות. קיבלתי רוח של אימוץ, רוח הבנים שקוראת לאלוהים "אבא". אמן.

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

אנו נקרא היום את העדות של איוב, בה הוא מספר על הדרך שבה הוא חי את חייו. אלוהים בעצמו העיד על איוב שהיה צדיק. המילים האלה אחזו בי עד שבקושי הצלחתי להמשיך את הקריאה.

המשך…

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

כתבתי ספרון בשם "יתומים, אלמנות, עניים ומדוכאים". מדהים אותי לחשוב שכתבתי ספרון שכזה. כפי שכתבתי אתמול, שימשתי כמטיף למעלה מ-50 שנים. היה נדמה לי שאמשיך להטיף כל חיי, אולם אלוהים העניק לי סוג חדש של חמלה, כזו שלא ציפיתי לה מעולם. כשאני קורא את תהילים פד, 7, בו כתוב, "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ…" אני מבין שכאשר אתה עובר בעמק הבכא (מקום של בכי), אלוהים משקה אותך ממי מעיין.

המשך…

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ… (תהילים פד, 7)

לאחר כ-60 שנות חיים באמונה במשיח, התהלכתי בדרך האדון, מתפלל בלשונות, חוויתי טרנספורמציה, התחולל בי שינוי. משהו חדש התרחש בתוכי – בקע בתוכי מעיין, מעיין של חמלה. הכרתי את אהבת אלוהים כבר זמן רב, ותמיד אהבתי את משפחתי; מעולם לא חוויתי משהו הדומה למעיין הנובע הזה.

המשך…

12 בספטמבר | מה מניע אותנו?

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

אחת הבעיות הגדולות איתה הקהילה בימינו מתמודדת היא שאפתנות אישית בקרב משרתיה. השליח שאול התייחס לנושא הזה באיגרת אל הפיליפים:

לָכֵן אִם־יֵשׁ תּוֹכַחַת בַּמָּשִׁיחַ אִם־תַּנְחוּמוֹת הָאַהֲבָה אִם־חֶבְרַת רוּחַ אִם־רַחֲמִים וְחֶמְלָה׃ הַשְׁלִימוּ־נָא אֶת־שִׂמְחָתִי בִּהְיוֹת לָכֶם לֵב אֶחָד וְאַהֲבָה אַחַת וְנֶפֶשׁ אַחַת וְרָצוֹן אֶחָד׃ וְאַל־תַּעֲשׂוּ דָבָר בְּדֶרֶךְ מְרִיבָה אוֹ כְּבוֹד שָׁוְא כִּי אִם־בְּשִׁפְלוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. (פיליפים א, 1-3)

אלה מילים מלאות עוצמה. שאול לא דיבר על רגשות שטחיים. הרגשות האלה חודרים עמוק.

המשך…

11 בספטמבר | חמלה: לא רק רגש

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

כיצד מתוארת חמלה בכתובים? הבה נראה קטע אחד מהבשורה על-פי מרקוס:

וַיָּבוֹא אֵלָיו אִישׁ מְצֹרָע וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיּאֹמֶר לוֹ אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃  וַיְרַחֵם עָלָיו יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמַר רֹצֶה אָנֹכִי טְהָר׃ עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַצָּרַעַת סָרָה מִמֶּנּוּ וַיִּטְהָר. (מרקוס א, 40-42)

נאמר שישוע ריחם עליו. התגובה של ישוע הייתה פנימית – הרחמים הם תחושה פנימית עמוקה. הכתובים מייחסים תחושה זו למעיים, "הָמוּ מֵעַי." (ר' ירמיהו לא, 20) המעיים הם המקום בו נמצאים העמוקים שברגשותינו – לא ליבנו הפיזי, אלא הקרביים שלנו. שם הכל מתחיל, המקור להכול.

כאשר אישתי הראשונה, לידיה, כתבה את האוטוביוגרפיה שלה היא נהגה להשתמש בביטוי, "המו מעי". עורכי הספר נאלצו להסביר לנו שזאת לא הייתה הדרך התקנית לבטא את הרגש הזה באנגלית. אך בכל שפה אחרת שאני מכיר – לטינית, יוונית, עברית – החלק העמוק ביותר והפנימי ביותר באדם הוא אינו הלב אלא המעיים. היכן שיש אהבה, אימה, שנאה, כל רגש כזה או אחר, מקורו במעיים, המצויים במעמקיך.

תודה לך אדוני שאתה דואג לי כל כך. אני מכריז שכפי שישוע חש חמלה כלפי האנושות עד כדי כך שהמו מעיו, גם אני מבקש/ת להגיב באותו האופן, מהמקום העמוק ביותר והפנימי ביותר בקרבי. כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי. אמן.