12 בדצמבר | תגובה הולמת

נָבֹאָה נָּא בְתוֹדָה

לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה, כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא. (אל העברים יב, 28)

אם אנו רוצים להודות לאלוהים ככתוב בפסוק שצוטטנו (שהוא סוג של אזהרה חמורה) יהיה עלינו ללמוד קודם את הרקע לכתיבתו. המחבר מזכיר קודם לכן מקרה מסוים שבו אלוהים דיבר אל בני ישראל דרך משה: המשך…

11 בדצמבר | לעצור להגיד "תודה"

נָבֹאָה נָּא בְתוֹדָה

לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה, כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא. (אל העברים יב, 28)

ישנם אנשים שמודים לאלוהים בכנות, עם זאת הם אינם לוקחים את הזמן לומר זאת לאלוהים. כיצד היינו מרגישים לו ילדינו לעולם לא היו מודים לנו על דברים שאנו עושים למענם? מה אם הם היו מקבלים כמובן מאליו את כל מה שעשינו עבורם כאילו הכל ניתן להם בזכות? המשך…

9 בדצמבר | סבלנות

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

אחד הנושאים החוזרים על עצמם באיגרת אל העברים זה הסכנה הטמונה בחזרה מהכרזת האמונה במשיח. ישנם 5 פסקאות נפרדות באיגרת שמזהירות אותנו בפרוש מהסכנה הטמונה בהידרדרות מהאמונה. המשך…

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

עלינו להבין את הכתוב באיגרת אל העברים יב, 1 "נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח" במובן של המרוץ הזה. הרץ במרוץ מרוקן את כיסיו ולובש את הבגד הקליל והגמיש ביותר שהוא יכול למצוא. הוא אינו נושא גרם אחד של משקל עודף. ישנם דברים שאינם נכנסים תחת הקטגוריה של "חטאים" ועם זאת הם מכבידים עלינו. הם מתישים אותנו או מפתים אותנו לבזבז עליהם זמן ותשומת לב מיותרים.

זכרו כי לא מדובר בספרינט קצר – זהו מרוץ ארוך ומחושב. הדרישה העיקרית לעמידה במרוץ הינה כוח סבל. אנשים רבים מתחילים את חיי האמונה בספרינט. לאחר זמן מה, הם עומדים ליד המסלול ומתנשפים; הם סיימו, למרות שהם בקושי החלו. דברי קהלת החכימו לומר:

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה…(קהלת ט, 11)

הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחָמְתִּי אֶת־הַמְּרוּצָה הִשְׁלַמְתִּי אֶת־הָאֱמוּנָה נָצָרְתִּי, וּמֵעַתָּה שָׁמוּר לִי כֶּתֶר הַצְּדָקָה אֲשֶׁר בַּיּוֹם הַהוּא יִתֵּן לִי הָאָדוֹן הַשֹּׁפֵט הַצַּדִּיק וְלֹא־לִי לְבַדִּי כִּי־לְכָל־אֹהֲבֵי הוֹפָעָתוֹ. (2 לטימותיאוס ד, 7-8)

שאול ידע שהוא ניצח במרוץ. הוא סיים את המסלול וידע שהפרס מחכה לו. זאת עדות מפוארת. היא יכולה להיות גם העדות שלי ושלך, אם רק נמלא את התנאים.

מהירות ועוצמה אינם נחשבים, אלא רק כוח הסבל נחשב.

תודה לך אדוני שאתה עוזר לי לרוץ. אני מכריז שאני "משליך מעלי כל טורח" בתכנון לסיים מרוץ ארוך ומחושב. ארוץ את המרוץ ולא אשבר. אמן.

6 בדצמבר | כוח סבל

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

כתוב בפסוק הזה "וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת". כוח סבל זו תכונה הכרחית לאישיותנו כמאמינים במשיח, אם אנו הולכים להגיע להצלחה וסיפוק רוחני אמתי. עלינו לפתח כוח סבל. המשך…

5 בדצמבר | ריסון עצמי

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

אחד התנאים להצלחה במרוץ הינו ריסון עצמי. המשך…

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

דרישה אחת בסיסית להצלחה במרוץ הינה גישה מנטלית נכונה. שאול היווה דוגמה לכך כאשר הוא דיבר על מערכת היחסים שלו עם ישוע המשיח:

לָדַעַת אֹתוֹ וְאֶת־גְּבוּרַת תְּחִיָּתוֹ וְחֶבְרַת עִנּוּיָיו וּלְהִדַּמּוֹת לְמוֹתוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהַגִּיעַ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. (פיליפים ג, 10-11) המשך…

3 בדצמבר | הצלחה במרוץ

נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת

לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה מְסֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ. (אל העברים יב, 1)

אנו נתרכז היום במילים: "…נָרוּצָה בְסַבְלָנוּת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ."

בפסוק הזה כמו במקומות אחרים בברית החדשה, חיי המאמין במשיח משולים למרוץ. האנלוגיה הזו מצביעה על דרך מסויימת שסומנה לפנינו מראש. הצלחה בחיי המאמין משמע לסיים את הדרך על-פי כללי המרוץ.

מפני שאנו חייבים לרוץ את המרוץ, חשוב שנבין את ארבעת התנאים להשלמת המרוץ בהצלחה. כל אחד מהתנאים האלה מופיע בברית החדשה:

  1. גישה מנטלית נכונה
  2. ריסון עצמי
  3. כוח סיבולת
  4. להישיר מבט אל ישוע
אם נזכור תמיד את התנאים האלה, נוכל לסיים את המרוץ ולשמור על האמונה.

תודה לך אדוני שאתה עוזר לי לרוץ. אני מכריז שאני שומר על גישה מנטלית נכונה, מתרגל ריסון עצמי, מפגין כוח ומישיר מבט אל ישוע. כל אלה יאפשרו לי לסיים את המרוץ ולשמור על האמונה. אני ארוץ את המרוץ ולא אשבר. אמן.

2 בדצמבר | חברה טובה

נִתְבּוֹנֲנָה אִישׁ עַל אָחִיו

וְנִתְבּוֹנֲנָה אִישׁ עַל־אָחִיו לְעוֹרֵר אֹתָנוּ לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. (אל העברים י, 24)

ישנה תוצאה שאולי נחשבת כשלילית, הנגרמת מהחיבור שלנו עם אלוהים ועם אחינו המאמינים: איננו מסוגלים לרקום חברויות קרובות עם אנשים שאינם מאמינים.

אַל־תִּהְיוּ משְׁכִים בְּעֹל עִם־חַסְרֵי אֱמוּנָה כִּי אֵי־זֹה חֶבְרָה לַצְּדָקָה עִם־הָעַוְלָה וּמַה־לָּאוֹר אֶת־הַחשֶׁךְ׃ אֵי־זֹה הַסְכָּמָה לַמָּשִׁיחַ עִם־בְּלִיַּעַל אוֹ מֶה חֵלֶק הַמַּאֲמִין עִם־שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין׃ וְאֵי־זֶה קֶשֶׁר יֵשׁ לְהֵיכַל אֱלֹהִים עִם־הָאֱלִילִים כִּי־אַתֶּם הֵיכַל אֱלֹהִים חַיִּים כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאֱלֹהִים וְשָׁכַנְתִּי וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵם יִהְיוּ־לִי לָעָם. (שנייה אל הקורינתים ו, 16-14) המשך…

נִתְבּוֹנֲנָה אִישׁ עַל אָחִיו

וְנִתְבּוֹנֲנָה אִישׁ עַל־אָחִיו לְעוֹרֵר אֹתָנוּ לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. (אל העברים י, 24)

הכוונה בשימוש בשם הפועל "לְעוֹרֵר" בפסוק הזה דומה לשם פועל אחר – "להתגרות". ברוב המקרים, שם הפועל "להתגרות" הוא בעל הקשר שלילי. בדרך כלל שאנו מתגרים באנשים אחרים אנו מובילים אותם לקראת כעס או קינאה. כתוב שעלינו לעורר – או להתגרות – באנשים כך שהם יתעודדו "לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים".  המשך…