לָכֵן אַחֲרֵי נִצְדַּקְנוּ בָאֱמוּנָה שָׁלוֹם לָנוּ עִם הָאֱלֹהִים בַּאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מָצָאנוּ בָאֱמוּנָה גַּם מְבוֹא הַחֶסֶד הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹמְדִים בּוֹ וְנִתְהַלֵּל בְּתִקְוַת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים׃ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְהַלֵּל בַּצָּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְנוּ כִּי הַצָּרָה מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת׃ וְסַבְלָנוּת לִידֵי עֲמִידָה בְנִסָיוֹן וַעֲמִידָה בְנִסָּיוֹן לִידֵי תִקְוָה׃ וְתִקְוָה הִיא לֹא תָבִישׁ כִּי הוּצְקָה בִּלְבָבֵנוּ אַהֲבַת אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנִּתָּן לָנוּ. (רומים ה, 1-5)
״התקווה היא לא תביש כי הוצקה בלבבנו אהבת אלוהים על ידי רוח הקודש הניתן לנו.״