צעד פרקטי נוסף: קבלה במשפחה של אלוהים

בחלקים הקודמים דיברנו על כך שהמרפא של אלוהים לדחייה נמצא במותו של ישוע בעדנו, על הצלב. על הצלב התרחשה החלפה שתוכננה מראש על-ידי אלוהים. ישוע לקח על עצמו את כל הרע שהגיע לנו, כדי שאנחנו באמונה נוכל לקבל את כל הטוב שהגיע לו. על הצלב ישוע נשא במיוחד את הדחייה שלנו, דחייה גם מבני-אדם וגם מאלוהים, כדי שאנחנו נוכל לחוות את הקבלה שלו. המשך…

10 באוגוסט | להגיע לאבא

יש לי גישה לאלוהים באמצעות רוח הקודש

כִּי עַל־יָדוֹ יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ מָבוֹא בְּרוּחַ אֶחָד אֶל־אָבִינוּ. (אפסים ב, 18)

ישוע אמר, "…אנֹכִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים…" (יוחנן יד, 6) מאמינים רבים מרבים לצטט את הפסוק הזה; זהו פסוק אהוד במיוחד על מבשרי הבשורה. למרות זאת, חשוב שנעצור רגע ונחשוב על משמעותן של המילים האלה. אין כל משמעות ל"דרך" אלא אם היא לוקחת אותנו למקום כלשהו. דרך אינה מטרה בפני עצמה. לכן, כשישוע אמר "אנוכי הדרך", הוא הצביע על העובדה שהוא בא להוביל אותנו למקום מסוים.

לאן ישוע מוביל אותנו?

המשך…

יש לי גישה לאלוהים באמצעות רוח הקודש

כִּי עַל־יָדוֹ יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ מָבוֹא בְּרוּחַ אֶחָד אֶל־אָבִינוּ. (אפסים ב, 18)

בברית החדשה, המאמינים במשיח לרוב אינם מכונים "משיחיים" או "נוצרים". הכינוי הנפוץ ביותר למאמינים במשיח בברית החדשה הינו "אחים". הכינוי "אחים" מדגיש את השייכות שלנו למשפחה רוחנית אחת, כפי שכתב שאול:

כִּי עַל־יָדוֹ יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ מָבוֹא בְּרוּחַ אֶחָד אֶל־אָבִינוּ. (אפסים ב, 18)

חשוב לשים לב ששלושת האישיויות של אלוהים מקבלות ייצוג בפסוק זה. באמצעות ישוע הבן, אנו מקבלים גישה לאב ברוח אחד.

המשך…

אלוהים אימץ אותי כבנו/בתו

יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ. (אפסים א, 5)

בשני הפסוקים האחרונים ביוחנן י"ז, אנו מוצאים את שני המבעים האחרונים של ישוע בטרם עונה ומת על הצלב. אני מאמין ששני הפסוקים האלה הינם שיא תכלית הבשורה כולה. המשך…

אלוהים אימץ אותי

יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ. (אפסים א, 5)

שאול כתב לרומים אודות אספקת אלוהים באמצעות אמונתם בישוע המשיח:

כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ: וְהָרוּחַ הַהוּא מֵעִיד בְּרוּחֵנוּ כִּי בְנֵי אֱלֹהִים אֲנָחְנוּ וְאִם בָּנִים אֲנַחְנוּ גַּם יֹרְשִׁים נִהְיֶה יֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְחַבְרֵי הַמָּשִׁיחַ בִּירֻשָּׁה אִם נִתְעַנֶּה אִתּוֹ לְמַעַן גַּם אִתּוֹ נְכֻבָּד. (רומים ח, 15-17) המשך…

אלוהים אימץ אותי כבנו/בתו יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ. (אפסים א, 5) בשני הפסוקים האחרונים ביוחנן י"ז, אנו מוצאים את שני המבעים האחרונים של ישוע בטרם עונה ומת על הצלב. אני מאמין ששני הפסוקים האלה הינם שיא תכלית הבשורה כולה. אָבִי הַצַּדִּיק הֵן הָעוֹלָם לֹא יְדָעֲךָ וַאֲנִי יְדַעְתִּיךָ וְאֵלֶּה הִכִּירוּ אֲשֶׁר אַתָּה שְׁלַחְתָּנִי. […]

אלוהים אימץ אותי

יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ. (אפסים א, 5)

שאול כתב לרומים אודות אספקת אלוהים באמצעות אמונתם בישוע המשיח:

כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ: וְהָרוּחַ הַהוּא מֵעִיד בְּרוּחֵנוּ כִּי בְנֵי אֱלֹהִים אֲנָחְנוּ וְאִם בָּנִים אֲנַחְנוּ גַּם יֹרְשִׁים נִהְיֶה יֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְחַבְרֵי הַמָּשִׁיחַ בִּירֻשָּׁה אִם נִתְעַנֶּה אִתּוֹ לְמַעַן גַּם אִתּוֹ נְכֻבָּד. (רומים ח, 15-17)

המשך…

 אבי עשני

 הֲ־לַיְהוָה תִּגְמְלוּ־זֹאת, עַם נָבָל וְלֹא חָכָם; הֲלוֹא־הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. (דברים לב, 6)

אמשול לכם משל שסיפרתי לקבוצת אנשים, שידועים כאנשים המצטיינים בעבודות גילוף עץ, כדי להמחיש את המחיר שישוע שילם לפדות אותנו מחטאינו.

המשך…

קיבלנו רוח משפט בנים אשר בו אנחנו קורא לאלוהים "אבא"

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ. (רומים ח, 14-15)

כעת נבחן מקרוב את מערכת היחסים בין אב לבניו:

בַּעֲבוּר זֹאת אֶכְרְעָה עַל־בִּרְכָּי לִפְנֵי אֲבִי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר נִקְרָא על שְׁמוֹ כל בית אב שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְשֶׁבָּאָרֶץ. (אפסים ג, 14-15)

המשך…

אני הבן/הבת של אלוהים

 וְהַמְקַבְּלִים אֹתוֹ הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ נָתַן עֹז לָמוֹ לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים. (יוחנן א, 12)

דמיינו לעצמכם ילד קטן שנח בבטחה בזרועות אביו, כאשר פניו הקטנות מוצמדות אל כתף האב. גם אם העולם התהפך והלחץ סביב רק ילך ויגבר, הילד הקטן הזה ישב בשקט, בטוח לגמרי בזרועות אביו – הארועים סביב אינם נוגעים בו. הוא חש בטחון מלא בתוך זרועותיו של אביו.

המשך…