צעדים מעשיים לקבלת המרפא

בחלק הקודם הסברתי שאלוהים סיפק עבורנו מרפא לדחייה, באמצעות מותו של ישוע על הצלב. קראנו חלק מהנבואה של ישעיהו בפרק נג, על הצליבה של ישוע, נבואה שניתנה 700 שנה לפני שישוע הופיע בעולם. דרך הנבואה הזאת אנחנו לומדים שעל הצלב התרחשה החלפה שאלוהים תכנן מראש. ישוע על הצלב הפך להיות קורבן האשם שלנו. הוא לקח את הרע כדי שאנחנו נוכל לקבל את הטוב. ישנם הרבה היבטים להחלפה הזו, אני יזכיר רק מעט: ישוע נענש על החטאים שלנו כדי שאנחנו נוכל לקבל סליחה. הוא סבל חבורות כדי שאנחנו נוכל להירפא (בישעיהו כתוב: "בחבורתו נרפא לנו). הוא נעשה לקורבן אשם עבור חטאינו כדי שאנחנו נוכל להפוך לצדיקים בצדקתו. הוא הפך לקללה כדי שאנחנו נוכל לקבל את הברכה. המשך…

ישוע מת את מותנו כדי שאנו נקבל את חייו

אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוֹתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם. (עברים ב, 9)

כאשר אנו שומעים בתחילה על הצלב, אנו נוטים באופן טבעי להירתע מזה. הדבר שלרוב אנו לא מבינים בתחילה הוא שצלב המשיח זו דלת מבוא למקום סודי, שבעלי החיים אינם מסוגלים למצוא, ציפורים אינן מסוגלות לראות וכל שאר הבריאה אינה מכירה. (ר' איוב כח, 7-8.) זה נמצא בתחום הרוחני.

לָכֵן אִם קַמְתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ בַּקְּשׁוּ אֵת אֲשֶׁר לְמָעְלָה אֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ ישֵׁב שָׁם לִימִין הָאֱלֹהִים. אֵת אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם לֹא אֶת אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. כִּי מַתֶּם וְחַיֵּיכֶם צְפוּנִים עִם הַמָּשִׁיחַ בֵּאלֹהִים. בְּעֵת הִגָּלוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא חַיֵּיכֶם גַּם אַתֶּם תִּגָּלוּ עִמּוֹ בְּכָבוֹד. (קולוסים ג, 1-4)

"כִּי מַתֶּם וְחַיֵּיכֶם צְפוּנִים עִם הַמָּשִׁיחַ בֵּאלֹהִים…" הפסוק הזה אינו מתייחס לחיים אחרי המוות, אלא לכאן ועכשיו. הכוונה בכך שחיינו צפונים עם המשיח באלוהים היא שאנחנו במקום מחבוא. הסוד הוא שישוע לא מת עבור עצמו; אלא עבורנו, כנציגנו, כאשר הוא לקח על עצמו את אשמתנו והרשעתנו. המשך…

אלוהים אימץ אותי כבנו/בתו

יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ.
(אפסים א, 5)

כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ.
(אפסים א, 4-5)

היכן ממקומת הנקודה בפסקה האחרונה?

גם אם איננו יודעים בדיוק כיצד מחבר האיגרת, שאול, פיסק את הפסקה האחרונה שצוטטנו, העובדה שאהבת אלוהים קודמת לזמן עומדת בעינה. בטרם ברא אלוהים את העולם, הוא אהב אותנו, בחר בנו והועיד אותנו להיות בניו ובנותיו. הוא סידר את חיינו כך שאנו נפגוש אותו ונחווה את אהבתו. המשך…

ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה:21)

החלק הבא במתכון שמוצג ברומים ו' מאופיין על-ידי הוראות מעשיות המופיעות בפסוקים 11-13.

קודם כל, "…הֱיוּ בְעֵינֵיכֶם כְּמֵתִים…" (פס' 11) אם הכתובים אומרים שאנו מתים, אז ככה זה! שאול בעצמו אמר, "עִם־הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶחְיֶה עוֹד כִּי אִם־הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי…" (גלטים ב,20) מבחינתו של שאול, צליבת המשיח הייתה כצליבתו. כך הוא חשב וכך הוא גם דיבר, כי זאת הייתה מבחינתו האמת. עלינו לנהוג באותה צורה. המשך…

21 באפריל | חיים לנצח

ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה:21)

היום אנו נביט יותר לעומק במתכון שמוצג באיגרת אל הרומים, פרק ו'. הפרק הזה מציג תרשים זרימה של ההזדהות שלנו עם המשיח. קודם, "מַתְנוּ לַחֵטְא" (פס' 1) כאשר ישוע מת, ואנו מזדהים באופן אישי עם מותו. כאשר ישוע נצלב, "הָאָדָם הַיָּשָׁן" שבנו (פס' 6), כלומר הטבע המרדני שירשנו מאדם, נצלב גם הוא. שנית, "נִקְבַּרְנוּ עִמּוֹ…" (פס' 4) באמצעות הטבילה למותו, מתנו ונקברנו איתו. שלישית, אנו "דְּבוּקִים… גַּם־לִתְחִיָּתוֹ…" (פס' 5) כפי שעקבנו אחריו במותו ובקבורתו, אנו ממשיכים לעקוב אחריו גם בחיי תקומתו ואנו שותפים לחייו. המשך…

ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה:21)

זה היה הרצון של אלוהים שישוע יסבול חולי על הצלב, או שהוא ידוכא עד כדי חולי. ישוע דוכא עד חולי, בגופו, התעללו בו, ריסקו את גופו, השחיתו אותו – וכל דבר אחר שאתם יכולים להעלות על דעתכם. הוא נעשה חולה לגמרי על הצלב.

אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים. (ישעיהו נג:10) המשך…

התאחדתי עם אלוהים ונעשיתי רוח אחד עימו

אֲבָל הַדָּבֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶחָד הוּא עִמּו. (ראשונה לקורינתים ו, 17)

אם מעולם לא הוכית תדהמה מהכתוב בספרי התנ"ך והברית החדשה, כנראה שמעולם לא קראת אותם כמו שצריך, מפני שבתנ"ך ובברית החדשה כתובים דברים שבאמת מעוררים תדהמה. למשל באיגרת הראשונה לקורינתים ו, 16, כתוב:

המשך…

30 ביוני | חיים ברוח

אני נעשיתי צדיק באמונה

לָכֵן אַחֲרֵי נִצְדַּקְנוּ בָאֱמוּנָה שָׁלוֹם לָנוּ עִם־הָאֱלֹהִים בַּאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. (רומים ה, 1)

ישוע השווה את עצמו לגפן על מנת להסביר לאנשים את החשיבות בנוכחות שלו בחייהם. (ר' יוחנן טו, 1-8.)

אָנֹכִי הוּא הַגֶּפֶן וְאַתֶּם הַשָּׂרִיגִים… (יוחנן טו, 5)

בדבריו אלו, ישוע ירד לפרטים. הוא סיפק לנו נקודת מוצא שבעזרתה נוכל להבין את התמונה הגדולה. ישוע עצמו הוא הגפן.

המשך…

ישוע נגזר מארץ החיים כדי שאנו נחבור לאלוהים לנצח

מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ; כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמו. (ישעיהו נג, 8)

אֲבָל הַדָּבֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶחָד הוּא עִמּוֹ. (ראשונה לקורינתים ו, 17)

באיגרת אל הרומים ז, שאול כתב שנישאנו לאלוהים באמצעות התורה. התורה דומה לברית נישואים, והיא תקפה לכל החיים. למי – או למה היינו נשואים? היינו נשואים לטבע הבשרי שלנו. מהות התורה היא היכולת שלנו לשמור על החוקים הכתובים בה בכוחותינו. העשייה הזו תלויה לגמרי בטבע הבשרי שלנו. כאן גם טמון ההסבר לעובדה שזה אף פעם לא הצליח לנו. בני-ישראל מעולם לא הצליחו לשמור את התורה כראוי. המשך…

ישוע נגזר מארץ החיים כדי שאנו נחבור לאלוהים לנצח

מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ; כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמו. (ישעיהו נג, 8)

אֲבָל הַדָּבֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶחָד הוּא עִמּוֹ. (ראשונה לקורינתים ו, 17)

תפילת שאול עבור התסלוניקים

וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם הוּא יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם בִּקְדֻשָּׁה שְׁלֵמָה וְכָל־רוּחֲכֶם וְנַפְשְׁכֶם וְגוּפְכֶם יִשָּׁמֵר תָּמִים בְּבוֹא אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. (ראשונה לתסלוניקים ה, 23) המשך…