11 באוגוסט | מסורת ודת = עבדות; רוח הקודש = חירות

יש לי גישה לאלוהים באמצעות רוח הקודש

כִּי עַל־יָדוֹ יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ מָבוֹא בְּרוּחַ אֶחָד אֶל אָבִינוּ. (אפסים ב, 18)

עובדה אחת חיונית שעלינו להפנים היא שרוח הקודש הוא אישיות. הוא לא רק אישיות, הוא גם אדון, בדיוק באותה מידה שאלוהים האב הוא אדון ואלוהים הבן הוא אדון. לרוח הקודש מעמד זהה לזה של אלוהים האב והבן. לפיכך ראוי שנגלה יראת כבוד כלפי רוח הקודש כפי שאנו נוהגים לגלות כלפי אלוהים האב ואלוהים הבן.

הָאָדוֹן הוּא הָרוּחַ וּבַאֲשֶׁר רוּחַ הָאָדוֹן שָׁם חֵרוּת. (שנייה לקורינתים ג, 17)

בפסוק הזה, אנו רואים את הניגוד המוחלט בין עבדות לתורה או למערכת חוקים לבין חירות. ישנה רק דרך אחת לחירות. במקום שבו נמצא רוח הקודש, שם החירות.

מאמינים רבים מחזיקים בדעות שונות ומשונות בעניין מושג ה"חירות". יש כאלה האומרים "אם אנחנו לא רוקדים בקדמת הקהילה עד השעה 18:45 ביום שבת בערב, אין לנו חירות". או, "אם לא נמחה כפיים כולנו יחד, אין לנו חירות." יש אף מטיפים שחושבים שאם הם לא ירקעו על הבמה כשהם מטיפים, תוך כדי צעקות, אין חירות.

המשך…

8 ביוני | חירות מדתיות

אלוהים סלח לי ושחרר אותי מחטאיי

אֲשֶׁר יֶשׁ־לָנוּ בּוֹ הַפִּדְיוֹן בְּדָמוֹ סְלִיחַת הַחֲטָאִים.
(קולוסים א, 14)

קיום מצוות התורה על-ידי מאמינים בישוע המשיח

כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא…
(רומים ח, 15)

את הדברים האלה נשא שאול בפני מאמינים שהיו מלאים ברוח הקודש. הוא הזהיר אותם לא לאפשר לשטן להשיב אותם לעבדות. מקריאת הפרק במלואו, זה ברור שהכוונה לסוג העבדות המסויים עליו שאול דיבר היה עבדות דתית – כפיפות לתורה שממנה הם נושעו כאשר ישוע מת על הצלב.

המשך…

אלוהים סלח לי ושחרר אותי מחטאיי

אֲשֶׁר יֶשׁ־לָנוּ בּוֹ הַפִּדְיוֹן בְּדָמוֹ סְלִיחַת הַחֲטָאִים. (קולוסים א, 14)

קיום מצוות על-ידי מאמינים בישוע המשיח

כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא… (רומים ח, 15)

את הדברים האלה נשא שאול בפני מאמינים שהיו מלאים ברוח הקודש. הוא הזהיר אותם לא לאפשר לשטן להשיב אותם לעבדות. מקריאת הפרק במלואו, זה ברור שהכוונה לסוג העבדות המסויים עליו שאול דיבר היה עבדות דתית – כפיפות לתורה שממנה הם נושעו כאשר ישוע מת על הצלב. המשך…

ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים.
(שניה לקורינתים ה, 21)

היום אנו נביט יותר לעומק במתכון שמוצג באיגרת אל הרומים, פרק ו'. הפרק הזה מציג תרשים זרימה של ההזדהות שלנו עם המשיח. קודם, "מַתְנוּ לַחֵטְא" (פס' 1) כאשר ישוע מת, ואנו מזדהים באופן אישי עם מותו. כאשר ישוע נצלב, "הָאָדָם הַיָּשָׁן" שבנו (פס' 6), כלומר הטבע המרדני שירשנו מאדם, נצלב גם הוא.

המשך…