תוצאות הדחייה

בחלק הקודם, ציטטתי את משלי יח פסוק 14:

רוּחַ אִיׁש יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה?

אפשר לומר גם, "רוח פצועה". והסברתי שפצע ברוח, הוא פצע שנמצא עמוק יותר מהתודעה שלנו. הוא עמוק מידי בכדי שנוכל להבין או לתפוס את טבעו עם הדעת שלנו. לעיתים זה נמצא עמוק מעבר לזכרון שלנו. זה יכול להיווצר בגלל משהו שחווינו בילדות, אבל הדעת שלנו לא יכולה להתמודד עם החוויה הזו ומדחיקה את זה החוצה, אבל זה נותר שם ברוחנו. המשך…

נירא נא מפני חוסר מנוחה

עַל כֵּן בְּהִמָּצֵא עוֹד הַהַבְטָחָה לָבוֹא אֶל מְנוּחָתוֹ נִירָא נָא פֶּן יֵרָאֶה אִישׁ מִכֶּם מְאַחֵר פְּעָמָיו. (אל העברים ד, 1)

אפשר להרהר בשאלות הבאות בזמן שאנו הוגים בהזמנה של אלוהים להיכנס למנוחתו:

  • האם אנו מנצלים את זמננו כראוי?
  • האם אנו באמת יודעים מה זאת מנוחה?
  • האם אנו מסוגלים לאמן את עצמנו לשבות ממעשים – גם מנטלית?
  • האם אנו מסוגלים אי פעם לשכב לנוח מבלי לחשוב על כל הדברים שעלינו לעשות?

אלוהים דואג יותר לאופי שלנו מאשר להישגים שלנו. ההישגים חשובים רק במישור הזמני. אופי לעומת זאת הוא נצחי. האופי שלנו קובע את המקום שלנו לנצח.

המשך…

שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. (תהילים קכ״ב, 6)

כיצד אנו מיישרים קו עם התוכניות של אלוהים עבור ישראל? אני מבקש להציע דרך אחת פשוטה. בישעיהו מ, 1-2, אלוהים אמר:

נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי; יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ; כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ.

המשך…

שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. (תהילים קכ״ב, 6)

בישעיהו ס״ב, אלוהים קורא לנו להתפלל באינטנסיבית והתמדה עבור ירושלים:

עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהוָה אַל דֳּמִי לָכֶם׃ וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ; עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. (ישעיהו ס״ב, 6-7)

בברית החדשה, ישוע סיפר משל על דיין העוולה (שופט שלא ירא את אלוהים) שאלמנה התחננה אליו בהתמדה. ישוע סיכם את המשל עם השאלה הזו:

וְהָאֱלֹהִים הַהוּא לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפַּט בְּחִירָיו הַקֹּרְאִים אֵלָיו יוֹמָם וָלָיְלָה… (לוקס י״ח, 7)

המשך…

ישוע מת את מותנו כדי שאנו נקבל את חייו

אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוֹתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם. (עברים ב, 9)

בספר ישעיהו פרק נג מופיע תיעוד נבואי של סבלו של ישוע על הצלב, שנכתב 700 שנה ויותר, לפני צליבתו של ישוע.

 נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח פִּיו׃  מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ; כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ׃  וַיִּתֵּן אֶת־רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת־עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא־חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו . (ישעיהו נג:7-9)

הדברים המופיעים בנבואה זו התקיימו בדיוק רב בייסורים ובמוות של ישוע. קודם כל, הבשורות מדגישות מספר פעמים שישוע לא ניסה לענות להאשמות שהוטחו נגדו, הוא לא ניסה להצטדק או לעלות טיעונים שיתמכו בעמדתו. (ר' מרקוס טו:3-5.) האשמות כוזבות ומשפט מסולף הובילו למותו, והוא "נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים." המשך…

אבריי, חלקי גופי, הינם כלי צדקה כנועים לאלוהים לשרותו ולכבודו

וְאַל תִּתְּנוּ אֶת אֵבָרֵיכֶם לִהְיוֹת לִכְלֵי עָוֶל לַחֵטְא אֲבָל תְּנוּ עַצְמְכֶם לֵאלֹהִים כַּחַיִּים מֵעִם הַמֵּתִים וְאֵבָרֵיכֶם לִכְלֵי צְדָקָה לֵאלֹהִים. (רומים ו, 13)

הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי אֲשֶׁר תִּתְּנוּ נַפְשְׁכֶם לוֹ לִהְיוֹת עֲבָדָיו לָסוּר לְמִשְׁמַעְתּוֹ עֲבָדִים אַתֶּם לוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ אִם לַחֵטְא אֱלֵי מָוֶת אִם לַמִּשְׁמַעַת אֱלֵי צְדָקָה. (רומים ו, 16)

שאול אמר שכאשר אנו מכניעים את עצמנו למישהו, אנו הופכים לעבדים למי שאנו שומעים בקולו. אם לדוגמא, נכנע לחוסר מוסריות מינית, אנו נשעבד לזאת. לא נוכל להכנע לחטא מבלי להשתעבד אליו. לכן עלינו לבחור למי ולמה אנו רוצים להכנע. חלק מאיתנו כלל לא אוהבים לבחור. אולם בחיים הרוחניים לא נוכל לחמוק מבחירות. המשך…

ישוע מת את מותנו כדי שאנו נקבל את חייו

אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוֹתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם. (עברים ב, 9)

על מנת להמחיש את תפקיד הכפרה במסר הבשורה של ישוע המשיח, תחשבו על המבנה של גלגל אופניים פשוט המורכב משלושה רכיבים עיקרים: החישוק בחיצוני, החישורים, ומרכז הגלגל. בתמונה הזו, החישוק מייצג את הדאגה השלמה של אלוהים לכל תחום בחיינו- רוחני, פיזי וכלכלי, בזמן הנוכחי ובנצח. החישורים התומכים בחישוק החיצוני מייצגים את הדרכים השונות בהן אלוהים מספק עבורנו את הדאגה הזו. לדוגמא, דרך הסליחה שלו הוא דואג לנו לשלום, דרך המרפא לבריאות, דרך שחרור מרוחות רעות לחירות, דרך זה שהוא מקדש אותנו הוא דואג לכך שנהיה קדושים וכן הלאה. מבלי מרכז הגלגל, אין לחישורים במה להיתמך. כמו כן, דרך מרכז הגלגל מגיע הכוח המניע את הגלגל. באותו האופן, הדאגה של אלוהים כלפינו מתרכזת כולה בכפרה, המספקת את כל הכוח הנדרש בכדי לנהל חיי אמונה. המשך…

אבריי, חלקי גופי, הינם כלי צדקה כנועים לאלוהים לשרותו ולכבודו

וְאַל תִּתְּנוּ אֶת אֵבָרֵיכֶם לִהְיוֹת לִכְלֵי עָוֶל לַחֵטְא אֲבָל תְּנוּ עַצְמְכֶם לֵאלֹהִים כַּחַיִּים מֵעִם הַמֵּתִים וְאֵבָרֵיכֶם לִכְלֵי צְדָקָה לֵאלֹהִים. (רומים ו, 13)

בעת ששימשתי כרועה קהילה בלונדון, נאבקתי קשות נגד דיכאון שהיה עוטף אותי, מכביד עלי וסוגר אותי. זה גרם לי לתחושות של חוסר תקווה וכישלון. אולי גם אתם יכולים להזדהות עם זה. נלחמתי נגד זה בכל דרך שהכרתי, מבלי לראות תוצאות. יום אחד, קראתי את הדברים הבאים מספר ישעיהו:

לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה, תַּחַת רוּחַ כֵּהָה; וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר. (ישעיהו סא, 3) המשך…

אין לשטן מקום בחיי, אין לו שליטה עלי, והטענות שלו נגדי אינן תקפות. הכל כוסה בדם ישוע!

מִי יַעֲנֶה בִּבְחִירֵי אֱלֹהִים הֵן אֱלֹהִים הוּא הַמַּצְדִּיק׃ וּמִי־הוּא יַאֲשִׁימֵם הֵן הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר מֵת וַאֲשֶׁר נֵעוֹר מֵעִם הַמֵּתִים הוּא מִימִין הָאֱלֹהִים וְהוּא יַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ. (רומים ח, 34-33)

לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע; הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ, וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע; לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ, יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ, הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה? (ישעיהו נח, 5-3)

לאנשים המתוארים כאן, צום מהווה חלק ממנהג דתי מקובל. זה היה סוג הצום שקיימו הפרושים בימי ישוע. לא היה בצום הזה חזרה כנה ממעשים רעים או כניעה לאלוהים. להפך, הם המשיכו בכל ענייני היום-יום כרגיל, והמשיכו להחזיק באותן גישות מרושעות כגון תאוות בצע, אנוכיות, גאווה ודיכוי. המשך…

18 בינואר | דף חלק

באמצעות דם ישוע, כל חטאיי נסלחו

אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפִּדְיוֹם בְּדָמוֹ וּסְלִיחַת הַפְּשָׁעִים כְּרֹב חַסְדּוֹ. אפסים א, 7

אחד מההיבטים הנפלאים ביותר באישיותו של אלוהים הוא שכאשר אלוהים סולח, הוא עושה כן באופן מוחלט ושלם. הנביא מיכה כתב על זה:

מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ. לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.  יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. (מיכה ז, 18-19) המשך…