להתגבר על הרע – חלק ג

פורמטים זמינים

ישוע כבר הביס את השטן

בשני השידורים האחרונים הנחנו את היסודות להבנה מדוייקת, המבוססת על הכתובים, של הטבע של הרע. הדבר הראשון שאמרנו הוא, שהרע הוא לא משהו הוא מישהו. תאחזו באמת הזו. אל תתנו לאמת הזו לברוח מזכרונכם בשעת הצורך. בכל זמן בו אתם מתמודדים עם רע, מאחורי הרע שאתם רואים או מרגישים או חווים, יש מישהו, יצור רוחני, אישיות, מישהו שכתובים מכנים שטן, מתנגד, מלשין, מקטרג, או מאשים. אחרי זה עברנו על כמה תיאורים של השטן. הוא התנין שאמרתי שזה יותר נכון דרקון, הוא הנחש, הרוצח, השקרן, אבי השקר, הגנב. וישוע לימד אותנו שכאשר הוא בא לחיינו הוא בא לעשות שלושה דברים, לגנוב להרוג ולאבד. חשוב לזכור שהשטן לעולם לא בא כדי לעשות לנו טוב. הוא עלול לנסות להתעות אותנו עם דברים שעלולים להיראות לנו טובים, אבל מאחורי כל זה, יש לו רק מטרה אחת עיקרית: לגנוב, להרוג ולאבד. ואז הזכרנו את הדרכים העיקריות בהן פועל השטן. הוא מתעה, מרמה, הוא מפתה, הוא מונע בעדנו, עוצר אותנו, ומאשים אותנו. המשך…

צעדים מעשיים לקבלת המרפא

בחלק הקודם הסברתי שאלוהים סיפק עבורנו מרפא לדחייה, באמצעות מותו של ישוע על הצלב. קראנו חלק מהנבואה של ישעיהו בפרק נג, על הצליבה של ישוע, נבואה שניתנה 700 שנה לפני שישוע הופיע בעולם. דרך הנבואה הזאת אנחנו לומדים שעל הצלב התרחשה החלפה שאלוהים תכנן מראש. ישוע על הצלב הפך להיות קורבן האשם שלנו. הוא לקח את הרע כדי שאנחנו נוכל לקבל את הטוב. ישנם הרבה היבטים להחלפה הזו, אני יזכיר רק מעט: ישוע נענש על החטאים שלנו כדי שאנחנו נוכל לקבל סליחה. הוא סבל חבורות כדי שאנחנו נוכל להירפא (בישעיהו כתוב: "בחבורתו נרפא לנו). הוא נעשה לקורבן אשם עבור חטאינו כדי שאנחנו נוכל להפוך לצדיקים בצדקתו. הוא הפך לקללה כדי שאנחנו נוכל לקבל את הברכה. המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. (גלטים ג, 13)

ערכתי רשימה של שבעה סימנים שכיחים לקללה. רוב הקללה אינן פועלות רק אדם בודד אחד; אלא, הן בדרך כלל קשורות למשפחות או קהילות רחבות יותר. מאפיין המשותף לקללות וברכות המופיעה בכתובים הוא, שהן עוברות מדור לדור, אלא אם כן משהו קורה לעצור את ההמשכיות שלהן. עבדתי עם אנשים שהבעיות שלהן החלו מאות שנים קודם בהסטוריה המשפחתית שלהם. המשך…

ישוע מת את מותנו כדי שאנו נקבל את חייו

אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוֹתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם. (עברים ב, 9)

כאשר אנו שומעים בתחילה על הצלב, אנו נוטים באופן טבעי להירתע מזה. הדבר שלרוב אנו לא מבינים בתחילה הוא שצלב המשיח זו דלת מבוא למקום סודי, שבעלי החיים אינם מסוגלים למצוא, ציפורים אינן מסוגלות לראות וכל שאר הבריאה אינה מכירה. (ר' איוב כח, 7-8.) זה נמצא בתחום הרוחני.

לָכֵן אִם קַמְתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ בַּקְּשׁוּ אֵת אֲשֶׁר לְמָעְלָה אֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ ישֵׁב שָׁם לִימִין הָאֱלֹהִים. אֵת אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם לֹא אֶת אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. כִּי מַתֶּם וְחַיֵּיכֶם צְפוּנִים עִם הַמָּשִׁיחַ בֵּאלֹהִים. בְּעֵת הִגָּלוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא חַיֵּיכֶם גַּם אַתֶּם תִּגָּלוּ עִמּוֹ בְּכָבוֹד. (קולוסים ג, 1-4)

"כִּי מַתֶּם וְחַיֵּיכֶם צְפוּנִים עִם הַמָּשִׁיחַ בֵּאלֹהִים…" הפסוק הזה אינו מתייחס לחיים אחרי המוות, אלא לכאן ועכשיו. הכוונה בכך שחיינו צפונים עם המשיח באלוהים היא שאנחנו במקום מחבוא. הסוד הוא שישוע לא מת עבור עצמו; אלא עבורנו, כנציגנו, כאשר הוא לקח על עצמו את אשמתנו והרשעתנו. המשך…

ישוע מת את מותנו כדי שאנו נקבל את חייו

אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוֹתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם. (עברים ב, 9)

הבא נתבונן במספר פסוקים שמראים שלנו כיצד ישוע הזדהה עם המין האנושי וכיפר על האשמה שלו.

וְיַעַן כִּי הַיְלָדִים כֻּלָּם יַחְדָּו בָּשָׂר וָדָם אַף־הוּא לָבַשׁ בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹהֶם לְמַעַן אֲשֶׁר יְבַטֵּל עַל־יְדֵי הַמָּוֶת אֵת אֲשֶׁר־לוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת הוּא הַשָׂטָן׃ וּלְהַתִּיר כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵאֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתֻנִים לְעַבְדוּת כָּל־יְמֵי חַיֵּיהֶם. (עברים ב:14-15)

כאשר אדם מרד, במקום להיות מלך הוא הפך לעבד – כבול לשטן, למוות ולשחיתות. הוא איבד את החירות שלו. אך על מנת לשחרר את בני האדם מהשעבוד הזה, ישוע לבש בשר ודם, את טבע אדם. הוא לבש את אותו בשר ודם שלנו יש כדי שבאמצעות מותו הוא יהרוס את זה שמחזיק בממשלת המוות – שזה השטן – ולשחרר את אלו מאיתנו שכל ימי חייהם היו משועבדים בגלל הפחד מהמוות. על הצלב ישוע לבש את הטבע הכושל של בני האדם ואת חטאיהם. את אותו הדבר אומר גם פטרוס באיגרת הראשונה שלו: המשך…

אלוהים אימץ אותי כבנו/בתו

יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ.
(אפסים א, 5)

כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ.
(אפסים א, 4-5)

היכן ממקומת הנקודה בפסקה האחרונה?

גם אם איננו יודעים בדיוק כיצד מחבר האיגרת, שאול, פיסק את הפסקה האחרונה שצוטטנו, העובדה שאהבת אלוהים קודמת לזמן עומדת בעינה. בטרם ברא אלוהים את העולם, הוא אהב אותנו, בחר בנו והועיד אותנו להיות בניו ובנותיו. הוא סידר את חיינו כך שאנו נפגוש אותו ונחווה את אהבתו. המשך…

ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה:21)

זה היה הרצון של אלוהים שישוע יסבול חולי על הצלב, או שהוא ידוכא עד כדי חולי. ישוע דוכא עד חולי, בגופו, התעללו בו, ריסקו את גופו, השחיתו אותו – וכל דבר אחר שאתם יכולים להעלות על דעתכם. הוא נעשה חולה לגמרי על הצלב.

אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים. (ישעיהו נג:10) המשך…

אני איבר בגוף המשיח

 וְאַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ. (ראשונה לקורינתים י"ב, 27)

העולם מלא באנשים מסוגים שונים. המראה החיצוני של מרבית האנשים אינו מרגש במיוחד. ייתכן שזה מה שאתה אומר על עצמך כשאתה עומד מול המראה. עם זאת, חשוב שנביט מעבר למעטה החיצוני כדי לראות את אחינו ואחיותנו כאברים בגוף המשיח – אנשים עבורם ישוע שפך את דמו ומת. אם לא נעריך ונכבד אנשים אחרים, אנו מעציבים את ליבו של האדון, מפני שהאדון אוהב את כולם עד כדי כך שהוא היה מוכן למות עבורם. האדון נעצב נורא אם אנו מחזיקים בליבנו גישה שלילית כלפי איבר בגופו, אם אנו מביטים על אחרים וממעיטים בערכם.

אני מאמין שזו הייתה הבעייה של הקורינתים, ששאול הקדיש להם שתי איגרות בברית החדשה. מערכות היחסים בתוך הקהילה לא היו נכונות. הם לא ראו את איברי המשיח אחד בשני. (ר' הראשונה לקורינתים י"א, 29.)

בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ בָּכֶם חוֹלִים וְחַלָּשִׁים רַבִּים וְהַרְבֵּה יָשְׁנוּ הַמָּוֶת. (פס' 30)

ייתכן מאוד שזו בדיוק הסיבה לחולי בקרב מאמינים כיום. צר לי מאוד לומר שמאמינים רבים אינם מקיימים מערכות יחסים ראויות בתוך גוף המשיח.

תודה לך ישוע שעשית אותי חלק מגופך. אני מכריז שבחסדך אני אכבד איברים אחרים בגופך ואני אתייחס אליהם כאנשים יקרים עבורם ישוע נתן את חייו, מפני שאני איבר בגוף המשיח. אמן.

אלוהים אימץ אותי כבנו/בתו יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ. (אפסים א, 5) כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ. (אפסים א, 4-5) היכן ממקומת הנקודה בפסקה האחרונה? גם אם איננו יודעים בדיוק כיצד מחבר האיגרת, שאול, פיסק את הפסקה […]

אני איבר בגוף המשיח.  וְאַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ. (ראשונה לקורינתים י"ב, 27) העולם מלא באנשים מסוגים שונים. המראה החיצוני של מרבית האנשים אינו מרגש במיוחד. ייתכן שזה מה שאתה אומר על עצמך כשאתה עומד מול המראה. עם זאת, חשוב שנביט מעבר למעטה החיצוני כדי לראות את אחינו ואחיותנו כאברים בגוף המשיח […]