30 בספטמבר | על המזבח

אבי עשני

הֲלַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. (דברים ל״ב, 6)

ברומים י״ב, 1 שאול הורה לנו להקריב את הגוף שלנו בעודנו חיים:

וְעַתָּה הִנְנִי מְעוֹרֵר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תַּגִּישׁוּ אֶת־גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִׂכְלִית.

אם הקרבת את גופך לאלוהים כקורבן חי, אינך תובע יותר זכויות על גופך. אינך בוחר לאן גופך ילך, מה גופך יעשה, מה גופך יאכל, או מה גופך ילבש. ויתרת על הזכות להחליט על גופך. מעתה, גופך אינו שייך לך – הוא שייך לאלוהים. הקרבת אותו כקורבן חי לאלוהים, על מזבחו.

המשך…

כִּי כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה. (רומים ח, 14)

אז על מנת להתבגר, לגדול לכדי בגרות מילדות, אנחנו צריכים להיות מודרכים כדרך קבע על ידי רוח הקודש. אחרת, אנחנו פשוט נותרים מפגרים רוחנית. אנחנו יכולים להיות ילדים של אלוהים, להיוולד מחדש אולם לעולם לא להיות בוגרים.

המשך…

אבי עשני

 הֲ־לַיְהוָה תִּגְמְלוּ־זֹאת, עַם נָבָל וְלֹא חָכָם; הֲלוֹא־הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. (דברים לב, 6)

בבראשית ב, 7 אנו קוראים על בריאת האדם. אל בעל אישיות ברא אדם, אינדיווידואל, למטרת חברות אישית. אישיות לאישיות. אין בכך הפשטה. אין מדובר בכוח מסתורי הפועל ביקום, אלא במישהו שברא מישהו אחר כדי להתחבר אליו. עבורי, זאת המחשה בהירה של העובדה שאחת הסיבות העיקריות בשלן ברא אלוהים את האדם היא ליהנות מחברתו.

המשך…