מרפא האלוהים לדחייה

בחלק הקודם של מסר זה, דיברנו על שלוש דרכים עיקריות בהן אנשים בד"כ מגיבים לדחייה. הדרך הראשונה היא, כניעה- פשוט להרים ידיים, ומתוך הכניעה הזו, מתפתחת סדרה של רגשות וגישות שליליים:

הדחייה מובילה לבדידות, הבדידות לייסורים, הייסורים לרחמים עצמיים, הרחמים העצמיים לדיכאון והדיכאון לייאוש.

כתוצאה מהייאוש, דברים שליליים יוצאים מפינו; משפטים כמו: "בא לי למות", "נמאס לי מהחיים האלו". התבטאויות חמורות יותר כמו, "אני הולך לשים קץ לכל הסבל הזה," לעתים יכולות גם להוביל להתאבדות. המשך…

 ניתוח מפורט של נבואת ישעיהו חושף מסר מדהים עם הבטחה לישועה. אם משהו בתוככם מייחל לישועה של אלוהים המסר הזה נועד עבורכם. המשך…

ישוע מת את מותנו כדי שאנו נקבל את חייו

אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוֹתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם. (עברים ב, 9)

הבא נתבונן במספר פסוקים שמראים שלנו כיצד ישוע הזדהה עם המין האנושי וכיפר על האשמה שלו.

וְיַעַן כִּי הַיְלָדִים כֻּלָּם יַחְדָּו בָּשָׂר וָדָם אַף־הוּא לָבַשׁ בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹהֶם לְמַעַן אֲשֶׁר יְבַטֵּל עַל־יְדֵי הַמָּוֶת אֵת אֲשֶׁר־לוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת הוּא הַשָׂטָן׃ וּלְהַתִּיר כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵאֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתֻנִים לְעַבְדוּת כָּל־יְמֵי חַיֵּיהֶם. (עברים ב:14-15)

כאשר אדם מרד, במקום להיות מלך הוא הפך לעבד – כבול לשטן, למוות ולשחיתות. הוא איבד את החירות שלו. אך על מנת לשחרר את בני האדם מהשעבוד הזה, ישוע לבש בשר ודם, את טבע אדם. הוא לבש את אותו בשר ודם שלנו יש כדי שבאמצעות מותו הוא יהרוס את זה שמחזיק בממשלת המוות – שזה השטן – ולשחרר את אלו מאיתנו שכל ימי חייהם היו משועבדים בגלל הפחד מהמוות. על הצלב ישוע לבש את הטבע הכושל של בני האדם ואת חטאיהם. את אותו הדבר אומר גם פטרוס באיגרת הראשונה שלו: המשך…

אבי עשני

הֲלַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. (דברים ל״ב, 6)

ברומים י״ב, 1 שאול הורה לנו להקריב את הגוף שלנו בעודנו חיים:

וְעַתָּה הִנְנִי מְעוֹרֵר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תַּגִּישׁוּ אֶת־גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִׂכְלִית.

אם הקרבת את גופך לאלוהים כקורבן חי, אינך תובע יותר זכויות על גופך. אינך בוחר לאן גופך ילך, מה גופך יעשה, מה גופך יאכל, או מה גופך ילבש. ויתרת על הזכות להחליט על גופך. מעתה, גופך אינו שייך לך – הוא שייך לאלוהים. הקרבת אותו כקורבן חי לאלוהים, על מזבחו.

המשך…

כפרה בחיי

קישורים רלוונטיים

משך שנה שכבתי בבתי חולים צבאיים במצרים במצב שהרופאים התקשו למצוא לו מרפא. חשתי מבודד שרוי בחשיכה של חוסר תקווה. לא ראיתי כל מוצא. מבלי שביקשתי זאת, זכיתי לביקור משלושה אנשים שונים לגמרי שחברו יחד: קצינה בדרגת תת-אלוף בצבא הישע בשנות השבעים לחייה, חייל סדיר מניו-זילנד ובחורה צעירה שהגיעה ממדינת אוקלהומה שבדרום ארצות-הברית. אחות בית […]

החטא, המוות והכפרה

קישורים רלוונטיים

שחרור מחטא, אשמה, חולי פיזי וחולי נפשי על־פי תורת משה, אדם שחטא נדרש להביא את הקרבן שלו — כבש, עז, שור או סוג אחר של בעל־חיים — אל הכהן.  על האדם היה להתוודות על חטאו מעל הקרבן, והכהן, באופן סמלי, העביר את החטא מהאדם אל בעל־החיים. לאחר מכן היו הורגים את בעל־החיים, ובכך כופר החטא. […]

27 ביולי | שטיפת מוח

אני קדוש/ה

כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4)

בימי התנ"ך, לאחר הקרבת הקורבן, היו רוחצים את הקורבן המת במים טהורים. בברית החדשה כתוב "…יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לֹא בְּמַיִם בִּלְבַד כִּי אִם־בַּמַּיִם וּבַדָּם…" (ראשונה ליוחנן ה, 6) הדם הוא הדם המכפר של המשיח שנשפך על הצלב והמים הינם המים הזכים של דבר אלוהים. המשיח פדנו בדמו, ולאחר מכן הוא מקדש אותנו ומטהר אותנו על-ידי רחיצה במים הזכים של דברו. (ר' אפסים ה, 25-26.)

ישוע התפלל כך עבור תלמידיו:

קַדֵּשׁ אֹתָם בַּאֲמִתֶּךָ דְּבָרְךָ אֱמֶת. (יוחנן יז, 17)

אחת הדרכים בהן דבר אלוהים מקדש אותנו היא על-ידי שינוי צורת החשיבה שלנו. קדושה מתחילה מבפנים ומשם יוצאת החוצה, לא ההפך. שוב, הדרך של הדתיים להתקדש היא להאריך את החצאית והשרוולים, לכסות את הראש, להסיר את האיפור וכד'. מכל מקום, הברית החדשה מציעה דרך אחרת:

וְאַל־תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם־הִתְחַלְּפוּ לִהְיוֹת לָכֶם לֵב חָדָשׁ לִבְחֹן מַה־הוּא רְצוֹן הָאֱלֹהִים הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד וְהַשָּׁלֵם. (רומים יב, 2)

לְהִתְחַדֵּשׁ בְּרוּחַ שִׂכְלְכֶם. (אפסים ד, 23)

כיצד רוח הקודש מחדש את שכלנו? המשך…

ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה:21)

זה היה הרצון של אלוהים שישוע יסבול חולי על הצלב, או שהוא ידוכא עד כדי חולי. ישוע דוכא עד חולי, בגופו, התעללו בו, ריסקו את גופו, השחיתו אותו – וכל דבר אחר שאתם יכולים להעלות על דעתכם. הוא נעשה חולה לגמרי על הצלב.

אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים. (ישעיהו נג:10) המשך…

אני קדוש/ה.

כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4)

בימי התנ"ך, לאחר הקרבת הקורבן, היו רוחצים את הקורבן המת במים טהורים. בברית החדשה כתוב "…יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לֹא בְּמַיִם בִּלְבַד כִּי אִם־בַּמַּיִם וּבַדָּם…" (ראשונה ליוחנן ה, 6) הדם הוא הדם המכפר של המשיח שנשפך על הצלב והמים הינם המים הזכים של דבר אלוהים. המשיח פדנו בדמו, ולאחר מכן הוא מקדש אותנו ומטהר אותנו על-ידי רחיצה במים הזכים של דברו. (ר' אפסים ה, 25-26.)

המשך…