דמויות בתנ"ך שקיללו עצמן | הסמכות לברך או לקלל

רבקה אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה׃ וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי. בראשית כ״ז 12־13 מספק דוגמא נוספת לקללה שאדם מטיל על עצמו. רבקה שכנעה את בנה יעקוב להונות את יצחק, אביו שכעת היה עיוור, במטרה להשיג את ברכתו (שיצחק התכונן להשמיע על בנו האחר, […]

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. (גלטים ג, 13)

רוח הקודש הוא האחראי הבלעדי על כל "ברכת אברהם." (ר' גלטים ג:14.) בבראשית כד, ישנו סיפור יפייפה הממחיש את האמת הזו. הסיפור הזה מראה לנו כיצד אברהם מצא אשה לבנו. זוהי אלגוריה פשוטה ויפיפיה עם ארבע דמויות עקריות. להלן שלושה מהן: אברהם, שהמייצג את אלוהים האב; יצחק, הבן של אברהם, המייצג את הבן היחיד של אלוהים – ישוע; ורבקה, הכלה, שמייצגת את הקהילה (הכלה של המשיח). ישנה דמות נוספת, והיא במובן מסוים, הדמות העיקרית. הדמות הזו היא, העבד חסר השם, המייצג את רוח הקודש. אם אנו קוראים את הפרק הזה עם האישיויות האלו בדעתנו, אמיתות אינסוף יתגלו לפנינו. המשך…