לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת עַמּוֹ

כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם. (שמואל א י״ב, 22)

חשוב שנכיר באמת שישוע חשף בפני האישה השומרונית ליד הבאר:

המשך…

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

דברי איוב פשוט מדהימים. הוא מונה את החטאים שהוא לא ביצע, שהוא אינו אשם בהם. ייתכן שמאמינים אחרים, לעומת זאת, כן אשמים בהם.

אִם־אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים; וְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה. (איוב לא, 16-17)

המשך…

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

כתבתי ספרון בשם "יתומים, אלמנות, עניים ומדוכאים". מדהים אותי לחשוב שכתבתי ספרון שכזה. כפי שכתבתי אתמול, שימשתי כמטיף למעלה מ-50 שנים. היה נדמה לי שאמשיך להטיף כל חיי, אולם אלוהים העניק לי סוג חדש של חמלה, כזו שלא ציפיתי לה מעולם. כשאני קורא את תהילים פד, 7, בו כתוב, "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ…" אני מבין שכאשר אתה עובר בעמק הבכא (מקום של בכי), אלוהים משקה אותך ממי מעיין.

המשך…

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ… (תהילים פד, 7)

לאחר כ-60 שנות חיים באמונה במשיח, התהלכתי בדרך האדון, מתפלל בלשונות, חוויתי טרנספורמציה, התחולל בי שינוי. משהו חדש התרחש בתוכי – בקע בתוכי מעיין, מעיין של חמלה. הכרתי את אהבת אלוהים כבר זמן רב, ותמיד אהבתי את משפחתי; מעולם לא חוויתי משהו הדומה למעיין הנובע הזה.

המשך…

12 בספטמבר | מה מניע אותנו?

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

אחת הבעיות הגדולות בקהילה בימינו, היא שאפתנות אישית בקרב משרתיה. השליח שאול התייחס לנושא הזה באיגרת אל הפיליפים:

לָכֵן אִם־יֵשׁ תּוֹכַחַת בַּמָּשִׁיחַ אִם־תַּנְחוּמוֹת הָאַהֲבָה אִם־חֶבְרַת רוּחַ אִם־רַחֲמִים וְחֶמְלָה׃ הַשְׁלִימוּ־נָא אֶת־שִׂמְחָתִי בִּהְיוֹת לָכֶם לֵב אֶחָד וְאַהֲבָה אַחַת וְנֶפֶשׁ אַחַת וְרָצוֹן אֶחָד׃ וְאַל־תַּעֲשׂוּ דָבָר בְּדֶרֶךְ מְרִיבָה אוֹ כְּבוֹד שָׁוְא כִּי אִם־בְּשִׁפְלוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. (פיליפים א, 1-3)

אלה מילים מלאות עוצמה. שאול לא דיבר על רגשות שטחיים. הרגשות האלה חודרים עמוק.

המשך…

11 בספטמבר | חמלה: לא רק רגש

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

כיצד מתוארת חמלה בכתובים? הבה נראה קטע אחד מהבשורה על-פי מרקוס:

וַיָּבוֹא אֵלָיו אִישׁ מְצֹרָע וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיּאֹמֶר לוֹ אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃  וַיְרַחֵם עָלָיו יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמַר רֹצֶה אָנֹכִי טְהָר׃ עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַצָּרַעַת סָרָה מִמֶּנּוּ וַיִּטְהָר. (מרקוס א, 40-42)

נאמר שישוע ריחם עליו. התגובה של ישוע הייתה פנימית – הרחמים הם תחושה פנימית עמוקה. הכתובים מייחסים תחושה זו למעיים, "הָמוּ מֵעַי." (ר' ירמיהו לא, 20) המעיים הם המקום בו נמצאים העמוקים שברגשותינו – לא ליבנו הפיזי, אלא הקרביים שלנו. שם הכל מתחיל, שם המקור לתחושות עמוקות האלו.

כאשר אישתי הראשונה, לידיה, כתבה את האוטוביוגרפיה שלה היא נהגה להשתמש בביטוי, "המו מעי". עורכי הספר נאלצו להסביר לנו שזאת לא הייתה הדרך התקנית לבטא את הרגש הזה באנגלית. אך בכל שפה אחרת שאני מכיר – לטינית, יוונית, עברית – החלק העמוק ביותר והפנימי ביותר באדם הוא אינו הלב אלא המעיים. היכן שיש אהבה, אימה, שנאה, כל רגש כזה או אחר, מקורו במעיים, המצויים במעמקיך.

תודה לך אדוני שאתה דואג לי כל כך. אני מכריז שכפי שישוע חש חמלה כלפי האנושות עד כדי כך שהמו מעיו, גם אני מבקש/ת להגיב באותו האופן, מהמקום העמוק ביותר והפנימי ביותר בקרבי. כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי. אמן.

10 בספטמבר | החופש לאהוב

כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי

כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים; רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו. (תהילים קג, 13)

אֲבָל הַמַּשְׁקִיף בַּתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה תּוֹרַת הַחֵרוּת וּמַחֲזִיק בָּהּ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ וְשָׁכֵחַ כִּי אִם־עֹשֶׂה בְּפֹעַל אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַהוּא בְּמַעֲשֵׂהוּ. (יעקב א, 25)

הֵן בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת־הַמִּצְוָה הַמֹּלֶכֶת עַל־כֻּלָּן כְּפִי הַכָּתוּב וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ תֵּיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת. (יעקב ב, 8)

המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, 18) מכונה "הַמִּצְוָה הַמֹּלֶכֶת" ו"תּוֹרַת הַחֵרוּת הַשְּׁלֵמָה". זו המצווה השלמה במובן שהיא מכילה את יתר המצוות. כשאתה באמת אוהב לרעך כמוך, בהתלהבות עם לב טהור, אינך מסוגל שלא למלא את כל שאר המצוות. בכך שאתה מקיים את המצווה היחידה הזו, אתה בעצם מקיים את כל שאר המצוות. זאת גם "הַמִּצְוָה הַמֹּלֶכֶת", המצווה מעל כל שאר המצוות, המצווה שמכילה בתוכה את כל המצוות כולן. כאשר באמת אהבת לרעך כמוך, בלהט, בלב טהור, אי אפשר שלא לקיים את כל שאר המצוות. כאשר אתה שומר את המצווה היחידה הזו, אתה למעשה מציית לכל החוקים. זו המצווה המולכת.

זהו חוק החירות המושלם, מפני שאיש אינו מסוגל למנוע ממך לאהוב. מרגע שגמרת בליבך לאהוב, ייתכן שאנשים יעליבו אותך, יתייחסו אליך בשפלות, אולם הם לא יוכלו למנוע ממך לאהוב. האדם החופשי ביותר הוא האדם שאוהב.

ישוע היווה דוגמה מושלמת לחירות באהבה. רשויות החוק עשו לו הכל – היכו אותו, ניקבו את ידיו ורגליו עם מסמרים, הניחו עטרת קוצים על ראשו, השקו אותו בחומץ, התעללו בו, השמיצו אותו. עם זאת, הם לא הצליחו למנוע ממנו לאהוב. הוא אהב את האנשים האלה עד הסוף.

אם אתה תאהב באהבה כזו, איש אינו מסוגל לעצור אותך מלעשות את מה שאתה רוצה לעשות – לאהוב. מסיבה זו האהבה נקראת גם "החוק המושלם של החירות".

תודה לך אדוני שאתה דואג לי כל כך. אני מכריז שגמרתי בליבי לאהוב מתוך ציות לחוק אלוהים המושלם לחירות. כרחם אב על בניו, כך אלוהים מרחם עלי. אמן.

נִקְרְבָה נָּא לקֹּדֶשׁ

וְעַתָּה אֶחָי בִּהְיוֹת לָנוּ בִּטְחוֹן דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ… נִקְרְבָה נָּא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבֶאֱמוּנָה תְמִימָה מְטֹהָרִים בְּהַזָּיַת לְבָבֵנוּ מֵרוּחַ רָעָה וּרְחוּצֵי הַבָּשָׂר בְּמַיִם טְהוֹרִים. (אל העברים י, 19, 22)

לפי הכתוב באיגרת אל העברים י, 22, ישנם ארבעה תנאים  שעלינו למלא לפני שיהיה ניתן לגשת אל כס החסד, הכסא בקודש הקודשים:

המשך…

3 בנובמבר | כְּחַסְדֶּךָ

נתקרב לכסא החסד

עַל־כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן לִפְנֵי כִּסֵּא הֶחָסֶד לָשֵׂאת רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ. (אל העברים ד, 16)

דוד נשא לאלוהים את מזמור נא בתפילה בתקופה של מצוקה אישית, בשעה שנפשו הייתה תלויה על כף המאזניים. זו הייתה תפילת תשובה לאלוהים לאחר שחטאיו – ניאוף עם בת-שבע ואירגון הרצח של בעלה אוריה – נחשפו. דוד כתב:

המשך…

ישוע נענש כדי שלנו יסלח

אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. (ישעיהו נ״ג, 4-5)

המשך…