18 באוקטובר | בִּרְכַּת יְהוָה

הבה נשקוד

לָכֵן נִשְׁקְדָה נָּא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם. (אל העברים ד, 11)

שני פסוקים יפיפים בספר משלי שימשו כנר לרגלי. שניהם יחד מסכמים את התנאים לעושר איתי, או עושר שנשאר. האדון עצמו מילא את התנאי הראשון; את התנאי השני אנחנו ממלאים. עם זאת, הקיום של שני התנאים יחד הכרחי על-מנת להגיע לתוצאה הרצויה. התנאי שאלוהים מילא נקוב במשלי י, 22:

בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.

המשך…

הבה נשקוד

לָכֵן נִשְׁקְדָה נָּא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם. (אל העברים ד, 11)

ציינתי קודם לכן כי אזהרה זו מבוססת על החוויה של בני ישראל בדרכם ממצרים במדבר. מרביתם לא הגיעו לארץ המובטחת – ליעד ולמנוחה שאלוהים הבטיח להם – מפני ההתנהגות הלא ראויה שלהם וגישות לב בלתי הולמות. הם מתו במדבר. כתוב שגוויותיהם נפלו במדבר בגלל חוסר אמונתם ואי-ציות. (ר' במדבר יד, 29, 32.) תוך כדי חוסר השלמות באמונתם ואי-הציות שלהם, הם לא שמעו לקול אדוני. החזות החיצונית שלהם היתה בסדר, אולם היה חסר להם הדבר החיוני ביותר, המציאות הפנימית של אמונה אמיתית – שמיעה בקול אדוני.

המשך…

עַל־כֵּן בְּהִמָּצֵא עוֹד הַהַבְטָחָה לָבוֹא אֶל־מְנוּחָתוֹ נִירָא נָא פֶּן־יֵרָאֶה אִישׁ מִכֶּם מְאַחֵר פְּעָמָיו. עברים, ד:1 אלוהים דרש מבני ישראל יום אחד בשבוע. כמה אנשים כיום מקדישים יום בשבוע לאלוהים? זאת וודאי אחת הסיבות למצבים הנפשיים הקשים שאנשים חווים כיום. לחץ, תסכול וקושי בסיום מטלות. אלוהים היה הראשון לנוח בבריאת העולם. מה דורש יותר אמונה? לעבוד […]

29 באוקטובר | הזמנה מאלוהים

נתקרב לכסא החסד

עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן לִפְנֵי כִּסֵּא הֶחָסֶד לָשֵׂאת רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ. (אל העברים ד, 16)

זהו הצעד המעשי הרביעי באיגרת אל העברים. אני מאמין כי הצעד הרביעי קשור ישירות לשלושת הצעדים הראשונים, וכי קיימת משמעות רבה לסדר שבו הצעדים מופיעים. כדי להתקרב בביטחון לכסא החסד, חשוב שנוודא שלקחנו את שלושת הצעדים הראשונים.

המשך…