הקשר ההיסטורי בין הדת ודבר אלוהים – חלק ג

האם היהדות בימינו מקרבת אותנו לתנ"ך? הסקירה ההיסטורית הקצרצרה הזו חשובה, משום שלאירועים היסטוריים אלו, השלכה ישירה על האופן בו אנו תופסים כיום את אלוהים והתנ"ך. השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו הנן: האם אנחנו באמת מכירים את התנ"ך? האם הידע התנ"כי שלנו מבוסס על דברים שקראנו בו בעצמנו? האם אנחנו מכירים את סיפורי התנ"ך […]

תולדות החטא – חלק 3

במסגרת סקירת תולדות החטא האנושי בתנ"ך, הגענו לאחד הכלים העיקריים בהם השתמש אלוהים על מנת להציג בפני עמו ישראל את הסטנדרטים שלו. התנ"ך מלא באינספור דוגמאות לאי יכולתם של ישראל לעמוד בתורה הזו, ושאלנו, אם כן, מדוע ניתנה התורה. ברשומות הקודמות הצענו מספר תשובות לשאלה חשובה זו, וברשומה זו נציע תשובות נוספות שעולות מהתורה והתנ"ך […]

אז למה, אם כן, ניתנה התורה? מטרה אחת, למענה ניתנה התורה, היא להוכיח לנו (בני האדם) שאין בכוחם של מאמצינו הרבים להפוך אותנו מחוטאים לצדיקים. בכל אחד מאיתנו, באשר הוא, טבועה הנטייה לנסות ולהתנער מהתלות שלנו באלוהים, ולנסות לקחת שליטה מלאה על החיים. שאיפה זו, להיות 'חופשי' מאלוהים, נובעת מהטבע המרדני והחוטא שלנו שירשנו עוד […]

לימוד מקיף על ההיבטים השונים של ההחלפה שהתרחשה כאשר ישוע מת כקרבן הכפרה שלנו על הצלב.

המשך…

יש לי גישה לאלוהים באמצעות רוח הקודש

כִּי עַל־יָדוֹ יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ מָבוֹא בְּרוּחַ אֶחָד אֶל אָבִינוּ. (אפסים ב, 18)

עובדה אחת חיונית שעלינו להפנים היא שרוח הקודש הוא אישיות. הוא לא רק אישיות, הוא גם אדון, בדיוק באותה מידה שאלוהים האב הוא אדון ואלוהים הבן הוא אדון. לרוח הקודש מעמד זהה לזה של אלוהים האב והבן. לפיכך ראוי שנגלה יראת כבוד כלפי רוח הקודש כפי שאנו נוהגים לגלות כלפי אלוהים האב ואלוהים הבן.

הָאָדוֹן הוּא הָרוּחַ וּבַאֲשֶׁר רוּחַ הָאָדוֹן שָׁם חֵרוּת. (שנייה לקורינתים ג, 17)

בפסוק הזה, אנו רואים את הניגוד המוחלט בין עבדות לתורה או למערכת חוקים לבין חירות. ישנה רק דרך אחת לחירות. במקום שבו נמצא רוח הקודש, שם החירות.

מאמינים רבים מחזיקים בדעות שונות ומשונות בעניין מושג ה"חירות". יש כאלה האומרים "אם אנחנו לא רוקדים בקדמת הקהילה עד השעה 18:45 ביום שבת בערב, אין לנו חירות". או, "אם לא נמחה כפיים כולנו יחד, אין לנו חירות." יש אף מטיפים שחושבים שאם הם לא ירקעו על הבמה כשהם מטיפים, תוך כדי צעקות, אין חירות.

המשך…

להיות משוחרר מהתורה

שחרור מהתורה

גלטים ב' 19-20

כִּי מַתִּי אֲנִי לַתּוֹרָה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה לְמַעַן אֶחְיֶה לֵאלֹהִים׃עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶחְיֶה עוֹד כִּי אִם הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי וַאֲשֶׁר אֲנִי חַי עַתָּה בַּבָּשָׂר חַי אֲנִי בֶּאֱמוּנַת בֶּן אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֲהָבַנִי וַיִּתֵּן אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדִי.

היחס שצריך להיות לנו לתורה הוא אחד הנושאים המוזנחים ביותר בלימוד של הברית החדשה.

מאמינים במשיח מרבים לשוחח על החיים ״תחת החסד״ בעודם חיים במעין אזור דמדומים שבין החסד והתורה מבלי ליהנות מהיתרונות של אף אחד מהם. לעתים מאמינים במשיח דוחים את תורת משה בעודם מאמצים לעצמם חוקים ומסורות שונים.

המשך…

אני קדוש/ה

כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4)

מה ההבדל בין ציות לאלוהים תחת התורה לציות תחת החסד? ציות הוא התכלית של שניהם (תורה וחסד), כל אחד בדרכו. ניקח לדוגמה מצווה פשוטה שניתנה בתורת משה וגם בברית החדשה באחת האיגרות. ניסוח המצווה זהה והיא תקפה בין אם אנו תחת התורה או תחת החסד.

אלוהים דיבר לבני ישראל באמצעות משה באומרו:

כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. (ויקרא יא, 45)

בהקשר הזה, המושג "קדושה" משמעו לשמור מערכת חוקים מורכבת ביותר כפי שהיא כתובה ביתר פירוט במהלך כל המשך ספר ויקרא. במקרה הזה, משיגים את הקדושה על-ידי דתיות: "עשה כך, אל תעשה כך…"

המצווה בברית החדשה ניתנה לאנשים שקיבלו את הפדות של ישוע למענם:

כִּבְנֵי מִשְׁמַעַת אַל־תִּתְנַהֲגוּ כַּתַּאֲוֹת אֲשֶׁר הִתְאַוִּיתֶם בְּעוֹד הֱיוֹתְכֶם בִּבְלִי־דָעַת׃ כִּי אִם־הֱיוּ קְדֹשִׁים בְּכָל־דַּרְכֵיכֶם כַּאֲשֶׁר הַקֹּרֵא אֶתְכֶם קָדוֹשׁ הוּא׃ כִּי עַל־כֵּן כָּתוּב וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. (ראשונה לפטרוס א, 14-16)

בגלל שפטרוס ציטט את ספר ויקרא, האם אתם חושבים שהוא מתכוון לומר שעלינו לשמור את כל חוקי התורה, כולל אלה שקשורים להקרבת בעלי חיים, סוגי העובש והפרשות הגוף? מה פתאום. לפיכך הוא וודאי מצפה מאיתנו למשהו אחר. קדושת התורה אומרת, "אני חייב לשמור את כל החוקים האלה." התגובה החלופית של אמונה היא, "אני לא שומר חוקים. אני מאפשר לקדושה של ישוע לחיות בתוכי ודרכי."

תודה לך ישוע שקראת לי. אני מכריז שקדושה לא באה בעקבות שמירת כל החוקים אלא בעקבות כך שישוע פדה אותי. ישוע הקדוש בתוכי ואני קדוש/ה. אמן.

החטא, המוות והכפרה

קישורים רלוונטיים

שחרור מחטא, אשמה, חולי פיזי וחולי נפשי על־פי תורת משה, אדם שחטא נדרש להביא את הקרבן שלו — כבש, עז, שור או סוג אחר של בעל־חיים — אל הכהן.  על האדם היה להתוודות על חטאו מעל הקרבן, והכהן, באופן סמלי, העביר את החטא מהאדם אל בעל־החיים. לאחר מכן היו הורגים את בעל־החיים, ובכך כופר החטא. […]

אני קדוש/ה

כַּאֲשֶׁר בָּחַר אֹתָנוּ בוֹ לִפְנֵי מוֹסְדוֹת תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדשִׁים וּתְמִימִים לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א, 4)

וְעוֹד אִם אֲבוֹת בְּשָׂרֵנוּ הָיוּ מְיַסְּרִים אֹתָנוּ וַנִּירָא מֵהֶם אַף כִּי נִכָּנַע לִפְנֵי אֲבִי הָרוּחוֹת וְנִחְיֶה. כִּי הֵמָּה יִסְּרוּנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם לְשָׁעָה קַלָּה אֲבָל זֶה לְהוֹעִיל לְמַעַן יִהְיֶה לָּנוּ חֵלֶק בִּקְדֻשָּׁתוֹ. (אל העברים י"ב, 9-10)

הרצון של אלוהים הוא שאנו ניקח חלק בקדושתו. האיגרת אל העברים ממשיכה במילים הבאות:

רִדְפוּ אֶת הַשָּׁלוֹם עִם כָּל אָדָם וְאֵת הַקְדֻשָּׁה אֲשֶּׁר בִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן. (פס' 14)

בראשונה, עלינו לרדוף את הקדושה. שנית, על מנת  להגיע לקדושה, אני מאמין שעלינו לרדוף את השלום עם כל האנשים. עלינו להשתדל עד כמה שאפשר לחיות בשלום ולהמנע מויכוחים ומריבות ככל שאפשר. הפסוק הזה מכיל גם אזהרה חמורה: אנו לא נראה את האדון אלא אם נחלוק בקדושתו. פסוק נוסף בברית החדשה מבטא את רצונו של אלוהים בקדושת אנשיו:

"כִּי זֶה רְצוֹן הָאֱלֹהִים קְדֻשַּׁתְכֶם…" (ראשונה לתסלוניקים ד, 3)

תודה לך ישוע שקראת לי. אני ארדוף את הקדושה וגם את השלום עם כל האנשים על-מנת לקחת חלק בקדושתך, מפני שאני קדוש/ה. אמן.

19 באפריל | המשיח = סוף התורה

ישוע נעשה לחטא בחטאינו כדי שאנו נהפוך צדיקים בצדקתו

כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים. (שניה לקורינתים ה:21)

אלוהים דרך הצלב, טיפל בבעיית האשמה. הוא דאג לכיסוי מלא לעבר;

הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ. (קולוסים ב:13)

באמצעות ישוע שמת בעדנו על הצלב – דרך הנציג שלנו, שנשא את האשמה שלנו ושילם על פשעינו – אלוהים יכול לסלוח לכל מעשינו החוטאים מבלי להתפשר על הצדק שלו, משום שהצדק סופק באמצעות מותו של המשיח. אנחנו חייבים להבין שכל חטאי העבר שלנו, לא משנה עד כמה רבים או חמורים הם יהיו, נסלחו כאשר אנו שמים את מבטחנו בישוע. המשך…