אסתר המלכה לוחמת רוחנית


פורמטים זמינים


    מי הייתה אסתר?

    אסתר הייתה נערה יפת תואר. יתומה שאומצה על-ידי דודה מרדכי, שהחזיק בתפקיד בחצר המלכות. בשלב מסוים אסתר הפכה להיות המלכה, אבל לא מיד סיפרה לכולם שהיא יהודיה. שונא יהודים אחד בשם המן זמם תחבולה, שביום אחד יהרגו את כל היהודים בממלכת פרס. ככל הנראה, באותו הזמן, כל היהודים בעולם, חיו בתוך גבולות האימפריה הזו. כשהגזרה הזו קיבלה תוקף מרדכי שלח הודעה לאסתר ואמר לה שזו אחריותה לשכנע את המלך לשנות את דעתו לגבי הגזרה. אסתר אמרה לו, שלא הייתה לה גישה למלך כבר די הרבה זמן. מרדכי ענה לה שהיא חייבת לראות את המלך במהרה. אלו הדברים שאסתר אמרה לו, מגילת אסתר ד:11:

    כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

    כשדברי אסתר הועברו למרדכי כך הוא השיב:

     אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

    ואסתר השיבה את הדברים הבאים למרדכי:

    לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.

    מרדכי הלך וביצע את כל ההוראות של אסתר. הדברים שאסתר אומרת, כאשר אבדתי אבדתי, נותנים לנו הבנה מעמיקה לגבי מה זה הפגעה. אסתר רצתה לעמוד בין העם לבין אלוהים שהשאלה, אם היא תמות או תחיה, לא הייתה השאלה החשובה ביותר בעיניה. מה שהיה חשוב לאסתר, זה לעשות את כל מה שביכולתה למען עמה. כעת נקרא כיצד אסתר נכנסה לתוך החצר הפנימית של אחשוורוש, מגילת אסתר פרק ה: 

    שאר המגילה מספרת לנו כיצד אסתר הצליחה להציל את עמה. אבל עיקר העניין זה ההפגעה, אסתר הייתה מוכנה לעמוד בתווך.

    הפגעה מהי?

    הפגעה זה תמיד המקום שבו נקבעים הגורל והמצב של אומות. במעמד הזה אנחנו נעשים למלכים שאלוהים רוצה שנהיה. מה שמדהים לגבי אסתר הוא, שכאשר היא נכנסה לחצר המלכות היא לא עשתה זאת  כקבצנית מסכנה שזקוקה לרחמים, היא לבשה את בגדי המלכות שלה. היא עמדה שם בנוכחותו, מלכה יפה ומלאה בחן. היא נכנסה לשם כמו מלכה, היא ידעה מיהי, והיא החזיקה במעמדה החוקי.

    וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית [ההערה הזו, חצר פנימית, היא חשובה, משום שהיא מצביע על המקום שבו נוכח אלוהים. בשביל להפגיע אנחנו חייבים להיכנס לחצר הפנימית, למקום שבו נוכח אלוהים] וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת. וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר, נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ [זה הסימן לכך שהוא היה מוכן לגלות רחמים, שהוא לא יוציא לפועל את החוק שמי שנכנס בלי הזמנה מת] וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט [כך היא קיבלה את הרחמים שהמלך הציע] וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ.

    שאר המגילה מספרת לנו כיצד אסתר הצליחה להציל את עמה. אבל עיקר העניין זה ההפגעה, אסתר הייתה מוכנה לעמוד בתווך.

    הפגעה זה תמיד המקום שבו נקבעים הגורל והמצב של אומות. במעמד הזה אנחנו נעשים למלכים שאלוהים רוצה שנהיה. מה שמדהים לגבי אסתר הוא, שכאשר היא נכנסה לחצר המלכות היא לא עשתה זאת  כקבצנית מסכנה שזקוקה לרחמים, היא לבשה את בגדי המלכות שלה. היא עמדה שם בנוכחותו, מלכה יפה ומלאה בחן. היא נכנסה לשם כמו מלכה, היא ידעה מיהי, והיא החזיקה במעמדה החוקי.

    כיצד זה קשור אלינו?

    אותו הדבר נכון לגבינו. עלינו לזהות מי אנחנו בעיני אלוהים. מה המעמד שאלוהים נתן לנו. אנחנו לא מסכנים שצריכים להתקרב אליו כמו קבצנים. הקשיבו לדברי הנביא בישעיהו נב:

     עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן.

    כך אנחנו צריכים להתפלל. אנחנו צריכים להיות מה שאלוהים אומר שאנחנו. אנחנו לא מסכנים, אנחנו צריכים לנער את העפר מעלינו וללבוש את בגדי התפארת שלנו, ולשבת על כס הכבוד ולמשול יחד עם ישוע בתפילה והפגעה.

    מה היה קורה אם אסתר לא הייתה נענית לאתגר?

    מגילת אסתר מתארת לנו סיטואציה טובה, העם ניקלע לצרה ואלוהים מצא מישהי שתפגיע בעד בעם, שתהיה מוכנה לעמוד בתווך, והעם ניצל. אבל לפעמים ישנן סיטואציות בהן אלוהים לא מוצא מישהי או מישהו, שיהיה מוכן להפגיע. ישעיהו מדבר על זה בפרק נט מפסוק 12, מתועד כאן המצב העגום שלנו בתור עם:

     כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כִּי פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם׃ פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיהוָה וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל.

    המצב שמתואר פה הוא קשה, וכך מגיב אלוהים, באמצע פסוק 15:

    וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט ויַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ.

    נראה שלמרות כל הרוע שהשתולל, מה שבסופו של דבר גרם לאלוהים להשתומם, לא היה הרשע, אלא העובדה שלא היה מפגיע. כאשר מצבנו בתור עם הוא גרוע, ואנחנו מורדים באלוהים וליבנו מתקשה, מה שנחשב לגרוע מכל בעיני אלוהים זו העובדה שאין מפגיע. כשאין מפגיע, המצב חסר תקווה. כשאין מפגיע אין תקווה. אלוהים מחפש מפגיע, אבל אם הוא לא מוצא, זה אומר שמצב הוא חסר תקווה. כל עוד שיש מפגיע יש תקווה.

    מצב דומה מתואר ביחזקאל כ״ב, 23:

    וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם.

    איך ניתן להציל את האומה בימינו?

    כאשר ארץ אינה מטוהרת, בגלל חטא ורשע והתרחקות מאלוהים, הדבר היחיד שיכול לטהר אותה הוא גשם, לא גשם טבעי, אלא הגשם של רוח הקודש. ואנחנו נמצאים בעת הזו שהנביא זכריה דיבר עליה, עת המלקוש, סוף אחרית הימים והנביא מנחה אותה לבקש מאלוהים מטר בזמן הזה, את המטר של רוח הקודש. זה הגשם היחיד שיכול לטהר את ישראל.

    בהמשך הנביא מדבר על הכישלון של ארבע סוגים של אנשים בעם. הנביאים, הכוהנים, השרים, והעם. די מדהים שאלוהים מתחיל את הסקירה של החטאים שלנו מהנביאים ומהכוהנים. השרים הם המנהיגים החילוניים, אבל אלוהים בעיקר מטיל את האחריות על הנביאים והכוהנים. הנביא הוא זה שאחראי, להודיע לעם את הרצון של אלוהים. הכוהן הוא זה שדואג לחיי היום יום של הקהילה, של העם. זה מה שהוא אומר עליהם:

     קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ׃ כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם׃ שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע׃ וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב אֹמְרִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וַיהוָה לֹא דִבֵּר׃ עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט.

    שימו לב שהנביאים, במקום להוכיח את העם על חטאיו חוזים חזיונות שווא. כל שכבות האוכלוסייה עומדות אשמות לפני אלוהים. הנביאים, הכוהנים, השרים והעם. מה שורש החטא של כל אלה? כל אחד מהם דואג לטובתו האישית, פועל למען האינטרסים האישיים שלו בלבד, כל אחד מהם שם את עצמו ואת טובתו לפני כולם, לפני אלוהים. כולם פועלים לרווחה העצמית שלהם, מוכר לא? כיצד אלוהים מגיב למצב הזה, אנחנו קוראים את פסוקים 31-30:

     וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֹה.

    אלוהים לא חיפש קבוצה גדולה של אנשים, הוא לא פנה לכל הנביאים והכוהנים, הוא ביקש איש אחד. איזה  איש? איש שיהיה מוכן לעמוד בפרץ בעד הארץ, העם, העיר ואולי המשפחה שלו. איזה איש מתואר כאן? מפגיע, כמו אסתר. מה שעצוב בפסוקים האלה זה שאלוהים לא מצא. זה אומר שבמצבים טרגיים בהיסטוריה שלנו, כמו בפורים, מפגיע אחד היה יכול לשנות את הכל. אבל כשאלוהים לא מצא מפגיע, כמו בימי ישעיהו ובימי יחזקאל, משפט נורא בא עלינו.

     עכשיו הרשה לי לשאול אותך? כיצד אתה רואה את ישראל כיום? האם המצב שונה מימי יחזקאל? לא! כל שכבות האוכלוסיה אשמות, וכושלות. אנשים רבים מרגישים מיואשים וחשים שאין תקווה. כיצד אלוהים רואה את המצב כיום? אלוהים מחפש איש או אישה שיעמדו בפרץ, לפני אלוהים בעד הארץ, האם תציעו את עצמכם לאלוהים, עבור השירות הזה? אסתר עשתה כן, והצליחה, בואו נלמד ממנה שאכן ניתן להפוך את הכל, בהפגעה.

     

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

    תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>