נחמיה

נחמיה פרק א

דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן־חֲכַלְיָה; וַיְהִי בְחֹדֶשׁ־כִּסְלֵו (כִּסְלֵיו) שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה׃ 2 וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה; וָאֶשְׁאָלֵם עַל־הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר־נִשְׁאֲרוּ מִן־הַשֶּׁבִי וְעַל־יְרוּשָׁלִָם׃ 3 וַיֹּאמְרוּ לִי, הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר־נִשְׁאֲרוּ מִן־הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה, בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה; וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ׃ 4 וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה, וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים; וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל, לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם׃ 5 וָאֹמַר, אָנָּא יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא; שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד, לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו׃ 6 תְּהִי נָא אָזְנְךָ־קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתֻוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה, עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ; וּמִתְוַדֶּה, עַל־חַטֹּאות בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ, וַאֲנִי וּבֵית־אָבִי חָטָאנוּ׃ 7 חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ; וְלֹא־שָׁמַרְנוּ אֶת־הַמִּצְוֹת, וְאֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת־מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ׃ 8 זְכָר־נָא אֶת־הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת־מֹשֶׁה עַבְדְּךָ לֵאמֹר; אַתֶּם תִּמְעָלוּ, אֲנִי אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים׃ 9 וְשַׁבְתֶּם אֵלַי, וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם, וַהֲבוֹאֹתִים (וַהֲבִיאוֹתִים) אֶל־הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי, לְשַׁכֵּן אֶת־שְׁמִי שָׁם׃ 10 וְהֵם עֲבָדֶיךָ וְעַמֶּךָ; אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה׃ 11 אָנָּא אֲדֹנָי, תְּהִי נָא אָזְנְךָ־קַשֶּׁבֶת אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ, הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת־שְׁמֶךָ, וְהַצְלִיחָה־נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם, וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים, לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה; וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ׃    פ