15 בנובמבר | להזדהות עם המשיח



נִקְרְבָה נָּא לקֹּדֶשׁ

וְעַתָּה אֶחָי בִּהְיוֹת לָנוּ בִּטְחוֹן דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ… נִקְרְבָה נָּא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבֶאֱמוּנָה תְמִימָה מְטֹהָרִים בְּהַזָּיַת לְבָבֵנוּ מֵרוּחַ רָעָה וּרְחוּצֵי הַבָּשָׂר בְּמַיִם טְהוֹרִים. (אל העברים י, 19, 22)

שאול כתב את הדברים הבאים לקהילה באפסוס (וגם לנו):

אֲבָל הָאֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים בְּרֹב אַהֲבָתוֹ אֲשֶׁר אָהַב אֹתָנוּ׃ אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ מֵתִים בַּפְּשָׁעִים הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם׃ וַיְעִירֵנוּ אִתּוֹ אַף הוֹשִׁיבָנוּ בַּמְּרוֹמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. (אל האפסים ב, 4-6)

שימו לב לשלושת השלבים של ההזדהות עם ישוע המשיח:

  1. הוא החיינו
  2. הקים אותנו
  3. הושיב אותנו יחד איתו במרומים

ישוע יושב על כס המלוכה. מהי המשמעות הדבר, שאנו יושבים יחד איתו במרומים? אנו למעשה יושבים יחד איתו על כס המלוכה.

מרגע שהבנו את האופן שבו אנו מזדהים עם ישוע, אנו מוזמנים ללכת בעקבותיו עד הסוף. הוא ה"דֶּרֶךְ חָדָשׁ וָחָי…" (אל העברים י, 20) אפשר שנחייה על-ידו, אפשר שנקום על-ידו – אולם אין זה הסוף. אפשר שגם נמשול איתו – כלומר, נשב יחד איתו על כס המלכות.

על-פי דפוס אוהל המשכן, אני מאמין שהוילון הראשון מסמל את ההזדהות שלנו עם תקומתו של ישוע. הוילון השני שמוביל אל קודש הקודשים מסמל את החווייה שלנו בעת שאנו חולקים איתו את עלייתו השמימה. ישוע לא רק קם מהמתים, אלא גם עלה לשמים, לכס המלכות. אלוהים חפץ שנהיה שם יחד עם בנו. אלוהים אינו חפץ שנפרוש מוקדם מהדרך החדשה והחיה הזו לפני שהגענו לקודש הקודשים, למקום שבו אנו יושבים באותו כסא כמו ישוע-יושבים איתו במרומים. זה יעודנו.

חשוב שנקבל החלטה בחיינו לא לעצור בטרם הגענו למקום אליו אלוהים הועיד עבורנו להגיע אליו.

תודה לך אדוני שאני יכול להתקרב אליך באמצעות דמו של ישוע. אני מכריז שאני לא אעצור בטרם הגעתי למקום אליו חפצת שאני אגיע אליו. אני אקרב אל קודש הקודשים. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *