תוצאות הדחייה

בחלק הקודם, ציטטתי את משלי יח פסוק 14:

רוּחַ אִיׁש יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה?

אפשר לומר גם, "רוח פצועה". והסברתי שפצע ברוח, הוא פצע שנמצא עמוק יותר מהתודעה שלנו. הוא עמוק מידי בכדי שנוכל להבין או לתפוס את טבעו עם הדעת שלנו. לעיתים זה נמצא עמוק מעבר לזכרון שלנו. זה יכול להיווצר בגלל משהו שחווינו בילדות, אבל הדעת שלנו לא יכולה להתמודד עם החוויה הזו ומדחיקה את זה החוצה, אבל זה נותר שם ברוחנו. המשך…

ישעיהו מזהיר מפני הסכנה שמסר זה, שניתן לו מאת האלוהים, ייפול על אזניים לא מאמינות. המשך…

במעשי השליחים ח' בברית החדשה, אנו קוראים שפיליפוס, בעת מסעותיו לצורך הפצת הבשורה, נפגש עם סריס כושי שישב במרכבתו בדרכו מירושלים לעזה. המשך…

18 באוקטובר | בִּרְכַּת יְהוָה

הבה נשקוד

לָכֵן נִשְׁקְדָה נָּא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם. (אל העברים ד, 11)

שני פסוקים יפיפים בספר משלי שימשו כנר לרגלי. שניהם יחד מסכמים את התנאים לעושר איתי, או עושר שנשאר. האדון עצמו מילא את התנאי הראשון; את התנאי השני אנחנו ממלאים. עם זאת, הקיום של שני התנאים יחד הכרחי על-מנת להגיע לתוצאה הרצויה. התנאי שאלוהים מילא נקוב במשלי י, 22:

בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.

המשך…

הבה נשקוד

לָכֵן נִשְׁקְדָה נָּא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם. (אל העברים ד, 11)

באיגרת פטרוס השנייה א, 9-8, פטרוס מציב בפנינו שתי אפשרויות:

  1. להועיל ולהיות יצרניים בהיכרות שלנו עם האדון ישוע המשיח.
  2. או – לא להועיל ולא להיות יצרניים על-ידי מצב שתואר כ-"עִוֵּר ורְפֵה עֵינַיִם". (פס' 9)

המשך…

הבה נשקוד

לָכֵן נִשְׁקְדָה נָּא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם. (אל העברים ד, 11)

ציינתי קודם לכן כי אזהרה זו מבוססת על החוויה של בני ישראל בדרכם ממצרים במדבר. מרביתם לא הגיעו לארץ המובטחת – ליעד ולמנוחה שאלוהים הבטיח להם – מפני ההתנהגות הלא ראויה שלהם וגישות לב בלתי הולמות. הם מתו במדבר. כתוב שגוויותיהם נפלו במדבר בגלל חוסר אמונתם ואי-ציות. (ר' במדבר יד, 29, 32.) תוך כדי חוסר השלמות באמונתם ואי-הציות שלהם, הם לא שמעו לקול אדוני. החזות החיצונית שלהם היתה בסדר, אולם היה חסר להם הדבר החיוני ביותר, המציאות הפנימית של אמונה אמיתית – שמיעה בקול אדוני.

המשך…

נירא נא מפני חוסר מנוחה

עַל כֵּן בְּהִמָּצֵא עוֹד הַהַבְטָחָה לָבוֹא אֶל מְנוּחָתוֹ נִירָא נָא פֶּן יֵרָאֶה אִישׁ מִכֶּם מְאַחֵר פְּעָמָיו. (אל העברים ד, 1)

כִּי בָּאֵי הַמְּנוּחָה אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי אַף כִּי נִגְמְרוּ מַעֲשֵׂי יְהוָֹה מֵעֵת הִוָּסֵד הָעוֹלָם׃ כִּי עַל הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הַכָּתוּב אֹמֵר וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ׃ וְאֹמֵר עוֹד אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי. (אל העברים ד, 3-5)

בטרם נוכל להיכנס למנוחה, עלינו קודם כל להאמין. אין צורך להאמין פעם אחר פעם – מספיק שאנחנו האמנו פעם אחת, אז אנחנו "מאמינים". כבר עשינו את ההחלטה להאמין, על הבסיס הזה אנו ממשיכים ונכנסים אל המנוחה. אנשים שמרגישים שהם צריכים להחליט באשר לאמונתם פעם אחר פעם אינם כשירים להיכנס אל המנוחה. אנו המאמינים בלבד נכנסים אל המנוחה.

המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. (גלטים ג, 13)

ברצוני לבחון שוב, יחד אתכם, את הפסוקים מגלטים ג:

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי׃ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא בִּרְכַּת אַבְרָהָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל־הַגּוֹיִם לְמַעַן אֲשֶׁר נִקַּח אֶת־הַבְטָחַת הָרוּחַ עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה. (13-14)

מה הייתה "ברכת אברהם"? אנו לא צריכים להעלות השערות לגבי זה, משום שזה מצויין בפירוש בכתובים:

וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל. (בראשית כד, 1) המשך…

הושלמתי במשיח

בוֹ אַתֶּם נִמְלָאִים אֲשֶׁר הוּא רֹאשׁ כָּל־שְׂרָרָה וְשָׁלְטָן. (קולוסים ב, 9-10)

כִּי הוּא בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לָנֶצַח אֶת־הַמְקֻדָּשִׁים. (אל העברים י, 14)

בפסוק האחרון אנו מוצאים שני זמנים, שניהם משמעותיים: "כִּי הוּא בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לָנֶצַח…" אפשר לומר שהקורבן הוא מושלם באופן מושלם. בדיוק לפני האמירה הזו, המחבר כתב שהכהנים עמדו והקריבו פעם אחר פעם את אותם הקורבנות, מבלי שהייתה להם את היכולת להשמיט את החטא מהעם. לאחר מכן, כתב המחבר אודות ישוע כך:

המשך…

ישוע נעשה לקללה כדי שאנו נירש את הברכה

הַמָּשִׁיחַ פָּדָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ כַּכָּתוּב קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. (גלטים ג, 13)

ערכתי רשימה של שבעה סימנים שכיחים לקללה. רוב הקללה אינן פועלות רק אדם בודד אחד; אלא, הן בדרך כלל קשורות למשפחות או קהילות רחבות יותר. מאפיין המשותף לקללות וברכות המופיעה בכתובים הוא, שהן עוברות מדור לדור, אלא אם כן משהו קורה לעצור את ההמשכיות שלהן. עבדתי עם אנשים שהבעיות שלהן החלו מאות שנים קודם בהסטוריה המשפחתית שלהם. המשך…